מלחמת איראן–ארה״ב–ישראל

מלחמת איראן–ארה״ב–ישראל: אסור שמחירי הנפט יאפילו על חיי האיראנים

ניתוח מערכתי · נבדק ב-22-10-2026

הדיכוי האלים של ינואר 2026 קדם למתקפות האמריקאיות-ישראליות של 28 בפברואר. אסור שסיקור המלחמה יהפוך את העם האיראני להערת שוליים למחירי הנפט, נתיבי השיט או הוויכוחים הפוליטיים בוושינגטון. חלק זה מבחין בין אירועים מתועדים לבין ביקורת מערכתית: המקורות מצביעים על מסגור כלכלי מובהק וטענות לסולידריות בררנית, ולא על עלטה תקשורתית מתוכננת וגורפת.

לפני המלחמה, היה דיכוי אלים

העימות שנפתח במתקפות של ארה״ב וישראל ב-28 בפברואר 2026 נבדל ממלחמת ישראל–איראן ביוני 2025. הדיכוי של ינואר התרחש שבועות לפני אותן מתקפות בפברואר. התייחסות לכל נפגע איראני כתוצאה של המלחמה הבין-מדינתית המאוחרת יותר מטשטשת הבחנה יסודית: אזרחים כבר נהרגו במהלך דיכוי שהופעל בידי ממשלתם שלהם. [1] [2]

הערכות שונות ברחבי ארכיון זה מעמידות את מניין ההרוגים בדיכוי של ינואר על יותר מ-40,000 בני אדם. תיעוד מניין ההרוגים שלנו מרכז את העדויות: ארגון HRANA אימת 7,007 שמות לצד אלפי מקרים נוספים הנמצאים בבדיקה; מגזין Time דיווח על 30,304 מקרי מוות ברישום של בתי חולים אזרחיים ב-8–9 בינואר בלבד; מסמכים ביטחוניים מודלפים שצוטטו ב-Iran International הצביעו על 33,000–36,500; ונתונים משולבים של Iran Human Rights ו-HRANA עולים על 42,000. ניתוחים חיצוניים ראשוניים היו נמוכים יותר: ב-19 בינואר הגדיר המרכז ללימודי מזרח (OSW) בפולין כ-13,000 הרוגים כהערכה מתונה, בעוד עלטת המידע הייתה בעיצומה. לכל נתון מצורפים המקור והתאריך שלו, והשבתת האינטרנט היא הסיבה לכך שהמספר האמיתי עדיין עולה — לא סיבה לשכוח את הקורבנות. [2]

כשחיי איראנים הופכים לאיתות מחירים

ב-28 בפברואר פרסמה סוכנות רויטרס ניתוח על אופן השפעת העימות על השווקים העולמיים, לצד דיווח שתיאר את המשבר החמור ביותר בשוק הנפט מזה עשרות שנים. הדיווח התמקד בשיבוש הייצוא, בחוסר הוודאות ובעליות המחירים הצפויות. ב-5 במרץ בחן דיווח נוסף של רויטרס את הערכות גולדמן זקס באשר להשפעות על האינפלציה והצמיחה העולמית. אלו הן דוגמאות מוחשיות לעדשה כלכלית בסיקור המלחמה, ולא הוכחה לכך שרויטרס או העיתונות בכללותה חדלו מלדווח על אזרחי איראן. [1] [3] [4]

נפט, נתיבי שיט, אינפלציה ויוקר המחיה הם נושאים לגיטימיים: שיבושים כלכליים פוגעים גם הם באנשים מן השורה. הדאגה המערכתית נוגעת למה שקורה כאשר עדשה זו הופכת להסבר הדומיננטי על איראן. במצב כזה המדינה מוצגת כסיכון לאספקה, ותושביה נתפסים בעיקר כמקור לאי-יציבות. משפחות המחפשות אחר עצורים, ניצולים מירי חי ודרישות לדין וחשבון עלולים להיעלם מן העין — גם כשהם לב הסיפור. [3] [4] [6]

ארכיון זה לא ערך ספירה שיטתית של זמני שידור, עמודים ראשונים או פוסטים ברשתות החברתיות לפני 28 בפברואר ואחריו. לפיכך, אין בו טענה שהוכח כי סיקור המלחמה או הנפט דחק את סיקור המחאות בכל אמצעי התקשורת. הביקורת הממוקדת וברת-ההגנה היא שסיקור המתרכז בשווקים או באסטרטגיה צבאית זקוק לדיווח מקביל על האנשים החיים תחת דיכוי ומלחמה כאחד. שינוי בסדר היום החדשותי אסור שיהפוך למחילה על פשעי העבר.

אזרחים איראנים תחת ההפצצות

איראנים נפגעו גם מן המלחמה עצמה. בסקירה דו-שבועית שפרסם ב-13 במרץ, תיעד ארגון זכויות האדם HRANA‏ 4,765 נפגעים בנפש (הרוגים ופצועים, אזרחים וחיילים), בהם 205 ילדים, נזק ל-20 בתי חולים ול-36 בתי ספר, ולפחות 3.2 מיליון עקורים מביתם. באותה תקופה תיעד HRANA‏ 203 מעצרים שביצעו כוחות הביטחון בתוך איראן: הדיכוי לא פסק גם כשהמדינה הייתה תחת מתקפה. [9]

נתונים אלה הם ספירה מצטברת מתעדכנת של HRANA, ולא מניין סופי; ארגוני מעקב ומשרדי ממשלה שונים פרסמו מספרים אחרים. אזרחים שנהרגו מתקיפות זרות ומפגינים שנרצחו בידי מדינתם שלהם — אלו ואלו הם קורבנות. יש לספור אותם בנפרד, ואסור להשתמש באחת הקבוצות כדי להעלים את האחרת. [9]

אחרי הפסקת האש: כותרות על הורמוז, גרדומים בבית

ב-15 ביוני דיווחה רויטרס על הסכם ראשוני בין ארה״ב לאיראן שהאריך את הפסקת האש השברירית שעליה הוכרז באפריל והבטיח לפתוח מחדש את מצר הורמוז; באותו דיווח צוין כי מחירי הנפט צנחו לשפל של שלושה חודשים. עד 22 בספטמבר כבר דיווחה רויטרס על הצעת גורם רשמי באיראן לפתוח מחדש את המצר בתוך שבעה ימים, אם וושינגטון תפחית את הלחץ הצבאי ותסיר את המצור מנמלי איראן. הדיפלומטיה ונתיבי השיט שוב מסגרו את עיקר החדשות על איראן. [10] [11]

באותם חודשים ממש הפך המשטר את הדיכוי של ינואר לגל הוצאות להורג. ארגון Human Rights Watch דיווח ב-10 בספטמבר כי הרשויות הודיעו על 29 הוצאות להורג הקשורות למחאות בין 18 במרץ לסוף אוגוסט 2026, חלקן של נערים בני 18 ו-19, וחלקן בוצעו בפומבי. ב-5 באוקטובר דיווח Iran International על שני מפגיני ינואר נוספים, עלירזא ספאהי ועלירזא ראיסי, שהוצאו להורג בכלא דסתג'רד באספהאן, מה שהעלה את מספר ההוצאות להורג בפרשת כיכר עליח'אני לשבע. [12] [13]

ארגון Hengaw דיווח ב-9 באוקטובר כי לפחות 106 בני אדם שנעצרו במהלך מחאות ינואר נידונו למוות, מתוכם 35 כבר הוצאו להורג ו-63 נתונים בסכנה ממשית. אמנסטי אינטרנשיונל מסר ב-13 וב-16 באוקטובר כי לפחות 34 בני אדם הוצאו להורג באופן שרירותי בעקבות ההתקוממות לאחר משפטי סרק שלוו בעינויים — חמישה מהם בשבוע אחד בלבד — וכי בית המשפט העליון אישר לפחות 20 גזרי דין מוות נוספים. הנתונים משתנים בין הארגונים ובהתאם למועדי הדיווח, אך כולם מתארים מסע הוצאות להורג שהולך ומחריף. [14] [15] [16]

ההוצאות להורג לא הוגבלו למקרי המחאה בלבד. Hengaw מנה לפחות 68 הוצאות להורג בחודש ספטמבר 2026 לבדו, שתיים מהן פומביות, ו-604 מאז תחילת השנה. כאשר שיחות על הפסקת אש ותנועת מכליות נפט הן שמגדירות מה נחשב לחדשות על איראן, אסירים אלה עומדים בפני סכנת הוצאה להורג הרחק מתשומת הלב הבינלאומית. [17]

סולידריות בררנית: ביקורת על חלקים מהשמאל המערבי

במאמרו מ-16 בינואר, "The Silence of the Left on Iran" (שתיקת השמאל על איראן), תיאר גל בקרמן את תחושת הבגידה של גולים איראנים מצד חלקים מהשמאל האמריקאי. מדובר בעדות מתועדת לתסכול ומצוקה, ולא בממצא סטטיסטי לגבי כל ארגון או פובליציסט מן השמאל. התיעוד נותן ביטוי לתרעומת אמיתית: איראנים מסוימים חשו כי מאבקם מפורש בעיקר דרך פריזמה של עוינות לעוצמה האמריקאית, במקום מתוך סולידריות עם אלה המתנגדים לרפובליקה האסלאמית. [5]

האתגר המערכתי ברור: ביקורת על פעולה צבאית של ארה"ב או ישראל אינה מצדיקה גימוד של מעשי ההרג בידי כוחות הביטחון האיראניים. הצגת כל מחאה נגד המשטר כהתערבות זרה שוללת מהמפגינים את סוכנותם הפוליטית. כמו כן, התנגדותה של הרפובליקה האסלאמית לוושינגטון אינה מפחיתה מחובת הביקורת על בתי הכלא שלה, ההוצאות להורג או האלימות נגד מפגינים. אנטי-אימפריאליזם אינו תחליף להקשבה לאנשים המתמודדים עם דיכוי מבית.

שירין עבאדי השמיעה ביקורת דומה, שהופנתה ספציפית כלפי אירופה לאחר פרוץ המלחמה. Iran International דיווח ב-15 באפריל כי עבאדי אמרה לוועדה של הפרלמנט האירופי כי בסכסוך הנפרד שבין ממשלת איראן לעמה מעולם לא הייתה הפסקת אש. היא האשימה את ממשלות אירופה בעצימת עיניים מול פשעי המשטר. הביקורת מובאת בשמה ונוגעת לתגובת הממשלות; אין לפרש אותה באופן מטעה כסקר של כלי תקשורת מן השמאל. [6]

התנגדות למלחמה והתנגדות לדיכוי אינן סותרות זו את זו

דוגמאות נגדיות הן בעלות חשיבות. מאמר המערכת של הגרדיאן מ-9 בינואר תיאר במפורש את אכזריות המשטר ואת הדיכוי מצדו, תוך אזהרה כי איומי ההתערבות של דונלד טראמפ לא יסייעו לאזרחים. במאמר מ-1 במרץ ב-The Nation, תיאר סינא טוסי קולות מתוך החברה האזרחית באיראן שגינו את מעשי ההרג ההמוניים בינואר, ובמקביל דחו הסלמה צבאית זרה. מקורות אלה מפריכים את הטענה הגורפת כי כל מבקרי המלחמה או אנשי השמאל התעלמו ממעשי ההרג. [7] [8]

האיראנים אינם מדברים בקול פוליטי אחד. חלקם תומכים בהפעלת לחץ חיצוני; אחרים מתנגדים להתערבות צבאית ותובעים שינוי דמוקרטי. אף אחת מהעמדות אינה מסירה מהמשטר את האחריות לדיכוי, ואף אחת מהן אינה מכשירה פגיעה באזרחים כתוצאה מתקיפות זרות. אמת המידה המנחה כאן עקבית: לנקוב בשמות הקורבנות, לזהות מי פגע בהם, לשמר את הראיות ולהקשיב לדרישות העם האיראני מבלי לאלץ אותו לבחור בין עריצות מבית לבין מלחמה מבחוץ. [8] [6]

סיקור המלחמה: מקורות ורשימת קריאה

1. רויטרס — כיצד המתיחות בין ארה"ב לאיראן עשויה לעצב את השווקים העולמיים — 28 בפברואר 2026. דיווח בזמן אמת על התקיפות ותרחישי השוק; אינו מהווה סקירה של הסיקור התקשורתי.
2. OSW — הדיכוי האכזרי של המחאות באיראן — 19 בינואר 2026. הניתוח מבחין בין הערכה גבוהה יותר לבין מקרים מאומתים ודיווחים בתהליך אימות; הנתונים נכונים למועד פרסומם ואינם מהווים מניין סופי.
3. רויטרס — מלחמת איראן מטלטלת את שוק הנפט למשבר החמור ביותר מזה עשורים — 28 בפברואר 2026. מסגור כלכלי-חדשותי של שיבושים בייצוא וסיכוני מחירים.
4. רויטרס — הכלכלה העולמית ניצבת בפני מבחן אינפלציה וצמיחה על רקע הסלמת העימות באיראן — גולדמן — 5 במרץ 2026. מדווח על תחזיות אנליסטים מותנות, ולא על תוצאות כלכליות מוגמרות.
5. גל בקרמן, The Atlantic — שתיקת השמאל בנוגע לאיראן — 16 בינואר 2026. מאמר פרשנות המביא את נקודת מבטם של גולים. ייתכן שנדרש מינוי לקריאה.
6. איראן אינטרנשיונל — כלת פרס נובל עבאדי מבקרת את שתיקת אירופה מול הדיכוי באיראן — 15 באפריל 2026. דיווח על עדות בוועדה; הטענות על שתיקה הן דברי הביקורת של עבאדי.
7. עמדת מערכת הגרדיאן על המחאות באיראן: טקטיקות הדיכוי הישנות ניצבות מול לחצים חדשים — 9 בינואר 2026. מאמר מערכת המגנה את הדיכוי תוך אזהרה מפני התערבות צבאית.
8. סינא תוסי, The Nation — הקולות האיראניים שאמריקה אינה שומעת — 1 במרץ 2026. מאמר דעה המציג עמדות איראניות נגד המשטר ונגד המלחמה, ולא סקר ניטרלי של כלל העמדות באיראן.
9. HRANA — סקירה סטטיסטית עם תום השבוע השני למלחמה באיראן — 13 במרץ 2026. הנתונים המצטברים כוללים הרוגים ופצועים, אזרחים ואנשי צבא; אין מדובר במניין סופי.
10. רויטרס — ארה"ב ואיראן חתמו על הסכם הפסקת אש, הפרטים נותרו מעורפלים — 15 ביוני 2026. הסכם ראשוני; בעת הפרסום טרם נערך משא ומתן על שביתת נשק קבועה.
11. רויטרס — איראן מוכנה לפתוח מחדש את מצר הורמוז אם ארה"ב תקל את הלחץ הצבאי ותסיר את המצור — 22 בספטמבר 2026. מדווח על הצעה מותנית של בכיר איראני.
12. Human Rights Watch — איראן: מסע הוצאות להורג בלתי חוקיות נמשך נגד מפגינים — 10 בספטמבר 2026. מונה הוצאות להורג שדווחו מ-18 במרץ ועד סוף אוגוסט 2026.
13. איראן אינטרנשיונל — שני מפגינים נוספים מאירועי ינואר הוצאו להורג באיראן — 5 באוקטובר 2026. מסתמך על Hengaw, HRANA ואישור של סוכנות מיזאן המזוהה עם מערכת המשפט.
14. Hengaw — 106 גזרי דין מוות נגד עצורי מחאות ינואר, 35 כבר הוצאו להורג — 9 באוקטובר 2026. המניין המאומת של ארגון Hengaw נכון ל-9 באוקטובר 2026.
15. אמנסטי אינטרנשיונל — חמש הוצאות שרירותיות להורג בתוך שבוע אחד בהקשר של המחאות — 13 באוקטובר 2026. הצהרה דחופה; הנתונים מייצגים את נתוני אמנסטי בעת הפרסום.
16. אמנסטי אינטרנשיונל — סכנה להוצאות מיידיות להורג של מפגינים בעקבות משפטי שדה בלתי הוגנים — 16 באוקטובר 2026. דיווחים על לפחות 34 הוצאות להורג ולפחות 20 עונשי מוות שאושרו.
17. הנגאו (Hengaw) — איראן הוציאה להורג 68 אסירים בספטמבר, שניים מהם בפומבי — 2 באוקטובר 2026. כלל ההוצאות להורג, לא רק בגין המחאות.