ההתקוממות.

המקור — ארכיטקטורת הדיכוי.

בליל ה-15 בפברואר 1979, שלושה ימים לאחר חזרתו של חומייני, ארבעה גנרלים מצבאו של השאה הוצאו להורג על גג בית הספר רפאח בטהראן. הם נשפטו על ידי בית דין מהפכני של איש אחד בראשות סאדג ח'לח'אלי, "השופט התליין". בתוך עשרה חודשים, המדינה החדשה הוציאה להורג יותר מ-500 בני אדם. המבנה המוסדי של הרפובליקה האסלאמית — בתי הדין המהפכניים, סיורי הצניעות, משמרות המהפכה (IRGC), ועדות המוות — נקבע באותם חודשים ראשונים.

מקורות: מרכז בורומאנד, אמנסטי אינטרנשיונל (1980), ארוואנד אברהמיאן, Tortured Confessions.

שלטון הטרור.

לאחר דיכוי ההפגנה ההמונית ב-20 ביוני 1981, המשטר פנה נגד השמאל, מפלגת תודה, קבוצות שמאל עצמאיות והקהילה ה-בהאית. אמנסטי תיעד לפחות 2,946 הוצאות להורג בשנת 1981 לבדה; המספר האמיתי גבוה יותר. אסדאללה לאג'ווארדי, התובע בכלא אווין, הפך לאדריכל העינויים וההוצאות להורג ההמוניות. עד 1982 רוב ארגוני האופוזיציה הגדולים חוסלו, מנהיגיהם נהרגו וחבריהם נאלצו לרדת למחתרת או לצאת לגלות.

מקורות: אמנסטי אינטרנשיונל, מרכז בורומאנד, הקהילה הבהאית הבינלאומית.

הטבח בבתי הכלא.

בעקבות הפתווה הסודית של חומייני בסוף יולי 1988, "ועדות מוות" באווין, גוהארדשט ובבתי כלא ברחבי המדינה חקרו אסירים פוליטיים — רובם כבר ריצו עונשי מאסר — במשך דקות ספורות כל אחד. מי שסירבו להתכחש לאמונתם נתלו. ההערכות נעות בין 4,500 ליותר מ-30,000 הוצאות להורג במהלך חודשיים. הגופות נקברו בקברי אחים לא מסומנים ב-נח'אוואראן ובמקומות אחרים; עד היום נאסר על המשפחות להתאבל על מתיהן.

האייתוללה הגדול חוסיין-עלי מונטזרי, אז יורשו המיועד של חומייני, התנגד לרציחות: "הפשע הגדול ביותר ברפובליקה האסלאמית, שעליו ההיסטוריה תגנה אותנו, בוצע בפקודתך." הוא הודח מתפקיד היורש.

מקורות: Amnesty: Blood-Soaked Secrets (2018), המרכז לתיעוד זכויות אדם באיראן.

רציחות השרשרת.

בין 1988 ל-1998 נרצחו עשרות מתנגדי משטר, אנשי רוח וסופרים בתוך איראן על ידי סוכני משרד המודיעין. רציחותיהם של דריוש פורהאר ופרוואנה אסקנדרי (22 בנובמבר 1998), מוחמד ג'עפר פויאנדה ו-מוחמד מוכתארי אילצו לבסוף את המדינה להודות באחריותה. תגובת המדינה הייתה זיהוי סגן שר, סעיד אמאמי, כ"אשם העיקרי"; הוא מת במעצר ב-1999, רשמית מהתאבדות על ידי שתיית משחת להסרת שיער.

מקורות: מרכז בורומאנד, דיווחיו של אכבר גנג'י.

התקוממות הסטודנטים.

לאחר סגירת העיתון סלאם, סטודנטים באוניברסיטת טהראן קיימו מחאות שלווה ב-8 ביולי 1999. באותו לילה, אנשי 'אנסאר-י חזבאללה' והבסיג' בבגדים אזרחיים פשטו על המעונות. סטודנטים הושלכו מהקומות העליונות. שישה מקרי מוות אושרו רשמית; פעילים מאמינים שהמספר היה גבוה יותר. אכבר מוחמדי, מנהיג סטודנטים, מת לאחר שנות עינויים במעצר. דור ה-18 בתיר הפך לזרע של שני עשורים של אופוזיציית סטודנטים.

מקורות: Human Rights Watch, מרכז בורומאנד, CHRI.

התנועה הירוקה.

הבחירה המחודשת השנויה במחלוקת של מחמוד אחמדינז'אד ב-12 ביוני 2009 הוציאה מיליונים לרחובות תחת הסיסמה "איפה הקול שלי?" ב-20 ביוני 2009, נדא אגהא סולטאן בת ה-26 נורתה בליבה בשדרת קארגר בטהראן. סרטון מותה הפך לאחת התמונות המכוננות של העידן הדיגיטלי. במרכז המעצר כחריזאכ, עצורים ובהם מוחסן רוחולאמיני, בנו של מקורב למשטר, עונו למוות. הדיכוי שבא בעקבות כך הרג לפחות 72 בני אדם וכלא אלפים.

מקורות: Human Rights Watch (2009), אמנסטי, NYC.

שנות הלחם והמים.

ממחאות "דיי" בדצמבר 2017 דרך שביתות הפועלים בהאפט טפה, התקוממות מחיר הדלק של נובמבר העקוב מדם ב-2019 (אמנסטי: לפחות 304 מפגינים נהרגו בפחות משבוע, תוך השבתת האינטרנט), הפלת טיסה 752 של אוקראינה אינטרנשיונל על ידי טילי משמרות המהפכה ב-8 בינואר 2020 (176 נהרגו, רובם איראנים ואיראנים-קנדים), ומחאות המים בח'וזסטאן ב-2021, האיראנים התמודדו שוב ושוב עם אש חיה ברחובותיהם. דבר מזה לא שינה את מדיניות המערב באופן מבני.

מקורות: Amnesty Bloody November dossier, Human Rights Watch, רויטרס.

אישה, חיים, חופש.

ב-13 בספטמבר 2022, מהסא ז'ינא אמיני, כורדית בת 22, נעצרה על ידי משטרת הצניעות של טהראן בשל חיג'אב "לא הולם". היא שקעה בתרדמת במעצר ומתה ב-16 בספטמבר. הסיסמה מהלווייתה בסאקז — ז'ין, ז'יאן, אזאדי — התפשטה ליותר מ-160 ערים ברחבי איראן. ניקה שכרמי (16), סארינה אסמאעילזאדה (16), הדיס נג'פי (22), קיאן פירפלאכ (9), ומאות נוספים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. תלמידות בכ-230 בתי ספר הורעלו בחומרים כימיים. מוחסן שקארי (8 בדצמבר 2022) ו-מג'ידרזא רהנאווארד (12 בדצמבר 2022) היו המפגינים הראשונים שהוצאו להורג בפומבי.

נרגיס מוחמדי, הכלואה באווין, זכתה ב-פרס נובל לשלום לשנת 2023. ועדת הבדיקה של האו"ם תיעדה פשעים נגד האנושות.

החורף האדום.

קריסת הריאל ל-150,000 תומאן לדולר גררה את הבזאר הגדול בטהראן לשביתה פתוחה. המחאות התפשטו ליותר מ-180 ערים. ב-8 בינואר 2026 המשטר הוציא פקודה מפורשת לדיכוי צבאי מלא — הדיכוי האינטנסיבי ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית. ב-טבח רשת לבדו נהרגו לפחות 392 בני אדם, רובם לאחר השבתת האינטרנט. הערכות סך ההרוגים חלוקות מאוד: המניין הרשמי של ממשלת פזשכיאן עומד על 3,117, רשימת החורף האדום המאומתת של HRANA מונה 7,007, ודיווחים מודלפים של מודיעין משמרות המהפכה מעמידים את המספר על 33,000–36,500. ב-11 בפברואר 2026 הנשיא פזשכיאן התנצל פומבית בפני האומה.

מקורות: כרונולוגיית ויקיפדיה, אמנסטי, BBC, אל ג'זירה.

מבצע זעם אפי — המלחמה.

לאחר שמשא ומתן נכשל, ארצות הברית וישראל פתחו במערכה צבאית משותפת נגד איראן. כ-900 תקיפות ב-12 השעות הראשונות. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי נהרג בגלי התקיפה הראשונים. איראן הגיבה במאות כטב"מים וטילים בליסטיים נגד ישראל ובסיסי ארה"ב במפרץ, וסגרה את מצר הורמוז. בתוך שישים יום חשבון יבוא הדלקים המאובנים של האיחוד האירופי עלה ביותר מ-27 מיליארד אירו. בתוך איראן, האינטרנט הושבת שוב; אזרחים, מסמא, מהנדסת בטהראן, ועד מינא, מורה, סיפרו ל-BBC שהפחד תפס את מקומה של כל תקווה מוקדמת להתערבות.

מקורות: ISW, BBC, בריטניקה.