ניתוח מערכתי · עודכן ב-9 באוקטובר 2026. "שתיקה" בהקשר זה פירושה קשב סלקטיבי, סולידריות מאוחרת והפער שבין גינויים לבין הגנה בפועל — ולא היעדר מוחלט של דוחות, פגישות או סנקציות. כוחה של הביקורת מתחדד דווקא כאשר הבחנות אלו נעשות ביושר.
הוצאות להורג שדווחו על ידי מומחי האו"ם בתשעת החודשים הראשונים של 2025. אינו כולל את מניין ההרוגים במחאות. [1]
מועצת הביטחון דנה במחאות הקטלניות באיראן ב-2026. עצם קיומו של דיון אינו מהווה אכיפה. [13]
מועצת זכויות האדם קיימה מושב מיוחד ב-2026. ועדת חקירה אינה הרשעה. [12]
אחרי 2025: מדוע הקריאה "היו הקול שלנו" הפכה שוב לדחופה
הקריאה הגיעה בעקבות שנים של מאסרים, אכיפת חובת עטיית הרעלה, הוצאות להורג ודיכוי אלים של הפגנות. בספטמבר 2025 דיווחו מומחי האו"ם על יותר מ-1,000 הוצאות להורג בתשעת החודשים הראשונים של השנה. עד סוף דצמבר המספר הכולל חצה את ה-2,000, לפי מרכז עבד א-רחמאן בורומנד (Abdorrahman Boroumand Center), כפי שצוטט על ידי Human Rights Watch בפברואר 2026. אלו נתוני מעקב ממקורות מזוהים, ולא מרשם רשמי מלא. הוצאות להורג ומקרי מוות במהלך מחאות רחוב הם קטגוריות נפרדות ואין לערבב ביניהם. [1] [2]
המחאות שפרצו בשלהי דצמבר לוו במעשי הרג המוניים ובהאפלה מוחלטת של רשתות התקשורת בינואר. ארגון Human Rights Watch תיאר אלפי מפגינים ועוברי אורח שנהרגו. שלנו תיעוד מניין ההרוגים מציג הערכות ומקורות שונים; אין לצמצם הערכות אלו למספר יחיד שאינו שנוי במחלוקת. האפלת תקשורת יזומה מצד המדינה מקשה על התיעוד. אין בה כדי להוכיח שדבר לא קרה, אך היא גם אינה הופכת כל נתון המופץ ברשת למאומת. [2]
עבור המשפחות, להצהרה מזדמנת יש תוחלת חיים קצרה. אסיר נותר בסכנה גם לאחר שמסיבת העיתונאים מסתיימת; הורה שכול עדיין זקוק לחקירה גם כשהכותרת נעלמת מהחדשות. הטענה הנבחנת כאן אינה פשוט "איש לא דיבר", אלא שרבים מדי דיברו בקצרה, באופן סלקטיבי, או מבלי לתרגם את דבריהם להגנה מתמשכת ולמיצוי הדין.
דמויות איראניות שקראו תיגר על השתיקה
קולות אלה אינם מחזיקים במצע פוליטי אחיד. עורכת דין כלת פרס נובל, עיתונאית, שחקנית ובן משפחת מלוכה גולה יכולים להסכים כולם שהאיראנים נזנחו לנפשם, ובו בזמן להיות חלוקים עמוקות באשר למשא ומתן, עיצומים, פעולה צבאית ועתידה של איראן. הבאת הביקורת שלהם אינה מהווה תמיכה בכל מדיניות שהם מציעים או בסיעה כלשהי באופוזיציה.
שירין עבאדי: אחריותה של אירופה למה שהיא בוחרת שלא לומר
ב-15 באפריל 2026 פנתה עורכת הדין וכלת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי, בווידאו לוועדת החוץ של הפרלמנט האירופי. על פי הדיווח ב-Iran International, היא הבחינה בין העימות החיצוני שבו מעורבת איראן לבין העימות המתמשך בין השלטונות לבין בני עמם. לטענתה, אסור שהקשב המופנה לראשון יסתיר את השני. [3]
הביקורת של עבאדי הייתה מפורשת: בכל המקרים הללו, ממשלות אירופה עצמו את עיניהן מול פשעי הרפובליקה האסלאמית.
היא הוסיפה: איננו אחראים רק למעשינו ולדברינו, אלא גם לשתיקתנו ולחוסר המעש שלנו.
אלו הן הערכותיה לגבי מדיניות אירופה, ולא קביעות של בית משפט. הן מטילות אחריות על ממשלות שיודעות על ההפרות אך נמנעות, להשקפתה, מלהגיב כראוי. [3]
להבחנה שלה יש חשיבות, משום שדיווחים גיאופוליטיים עלולים להפוך את אזרחי איראן לדמויות רקע. למשא ומתן גרעיני, להסלמה צבאית ולהפסקות אש יש השלכות כבדות משקל, אך הם אינם מייתרים את השאלות הנוגעות לעינויים, היעלמויות או הוצאות להורג. הפסקת אש בין מדינות אינה ערובה לשלומו של מתנגד משטר בתוך איראן.
״איננו אחראים רק למעשינו ולדברינו, אלא גם לשתיקתנו ולחוסר המעש שלנו.״
מסיח עלינז'אד: עלטה דיגיטלית משמידה ראיות, לא רק קישוריות
ב-15 בינואר 2026 הזהירה העיתונאית ופעילת זכויות הנשים מסיח עלינז'אד את האו״ם כי האלימות תחריף ללא פעולה בינלאומית רצינית. Iran International דיווח על דבריה: באתי לכאן כדי לומר לכם שטבח אכזרי התרחש במולדתי האהובה, איראן, והוא יחמיר בהרבה אם העולם לא ינקוט פעולה רצינית.
[4]
היא תיארה את השבתת האינטרנט כצעד שנועד להשמיד את הראיות
, והציגה ניגוד בין הניתוק הכפוי שנכפה על האזרחים לבין יכולתם המתמשכת של גורמי שלטון לפנות לקהל זר ברשתות החברתיות. הביקורת שלה קושרת בין שליטה במידע לבין חסינות מעונש: אם השלטונות חוסמים עדויות ובו בזמן משדרים את הסבריהם שלהם, מראית עין של איזון עיתונאי עלולה לשחזר סביבת מידע בלתי שוויונית בעליל. [4]
אזהרה זו אינה היתר להפיץ תיעוד שלא אומת. היא מהווה סיבה להשקיע באימות, לשמור חומרים מקוריים בצורה מאובטחת ולחזור לעדויות כאשר הקשר יחודש. עלטה דיגיטלית צריכה לעורר חקירה, לא אדישות.
נזאנין בוניאדי: ״השתיקה היחסית״ של הוליווד
בראיון מ-21 בינואר 2026 ל- The Hollywood Reporter, נשאלה השחקנית והפעילה הבריטית-איראנית נזאנין בוניאדי על תגובתה המאופקת של הוליווד. היא השיבה: לאורך ההיסטוריה, הוליווד התייצבה לצד עמים מדוכאים. עובדה זו הופכת את השתיקה היחסית של עמיתיי לכואבת שבעתיים.
[5]
בוניאדי ייחסה היסוס זה להצלחתו של המשטר להציג את ההתקוממות כמזימה מעשי ידיהן של ארצות הברית וישראל. זהו ההסבר שלה; הריאיון אינו בוחן באופן בלתי תלוי את מניעיהם של ידוענים. היא הצביעה על אמנים איראנים שסיכנו את חירותם כדי לתמוך במפגינים, בהם שחקניות והראפר תומאג' סאלחי. האם מוסדות התרבות מחוץ לאיראן הקשיבו לעמיתיהם שבתוך המדינה?
הריאיון שלה קורא תיגר גם על הטיעון הפשטני המציב את איראן מול פלסטין. בוניאדי ציטטה את הסופרת הפלסטינית ראשא חלווה: ממשלה שהורגת את בני עמה ומדכאת את נשותיה אינה יכולה לסייע בשחרור עמי.
הדברים מובאים כפי שנמסרו בריאיון עם בוניאדי, ולא כריאיון שאומת בנפרד עם חלווה. ציטוט זה מערער על ההנחה שלפיה תמיכה בחירות פלסטינית מחייבת את הגנת המשטר בטהראן. [5]
הצעותיה של בוניאדי כללו צעדים נגד מנגנון הדיכוי, לצד תמיכה בקישוריות ובמוסדות דמוקרטיים. יש לבחון הצעות אלו בנפרד מעדותה על תחושת ההפקרה. ההכרה בכך שחיי איראנים ראויים לתשומת לב אינה מחייבת תמיכה בכל צורה של התערבות חיצונית.
רזא פהלווי: אילו שאלות נשאלות, ואת מי?
בדברים שפורסמו ב-24 באפריל 2026 ודווחו על ידי Jewish News Syndicate, האשים רזא פהלווי עיתונאים ופוליטיקאים אירופאים בכך ש התנערו לחלוטין מאחריותם המקצועית ואף מהאובייקטיביות המוסרית שלהם.
הוא ציין כי עיתונאים נמנעו מלשאול הורים איראנים שכולים שעמדו לצידו על נסיבות מותם של ילדיהם. [6]
מדובר בביקורת על מפגש ספציפי, ולא בבדיקה מקיפה ומאומתת של העיתונות האירופית כולה. לפהלווי אינטרסים פוליטיים משלו; זכותם של עיתונאים להטיל ספק ביומרות המנהיגות שלו, בבריתות שהוא כורת ובמדיניותו. אולם בחינה ביקורתית של מנהיג אופוזיציה והקשבה למשפחות הקורבנות אינן מוציאות זו את זו. שאלות על אסטרטגיה אינן צריכות לדחוק את עדויותיהם של מי שחייהם עומדים על הכף.
המסע באירופה: ברלין, משפחות שכולות והדרישה להקשיב
ב- 23 באפריל 2026, נאם פהלווי במסיבת העיתונאים הפדרלית בברלין. עמוד האירוע הרשמי שלו תיעד קריאה להשקיע בעם האיראני במקום במשטר, לצד אנלוגיה היסטורית ששאלה האם אירופה תתייצב לצד הקורבנות או תמשיך להידבר עם הפושעים. [21]
בסרטון נפרד שפורסם בערוצו הרשמי, A Message to the Europe: With or Without You, We Fight, הוא גינה את היחס למשפחות האיראניות במהלך פגישותיו באירופה. הדיווח מ-24 באפריל קושר את ביקורתו לעיתונאים שלדבריו לא הפנו אף שאלה להורים שאיבדו את ילדיהם. [6] [22]
הנאום בברלין והמסר ממסע הפגישות הם שני תיעודים נפרדים אם כי קשורים. הסרטון שלהלן הוא המסר הרשמי מהמסע; הוא אינו מוגדר כמסיבת העיתונאים המלאה בברלין.
״88 שנים לאחר מינכן, אנו מתכנסים כאן בברלין כדי לשאול האם העולם יתייצב כעת לצד העם באיראן, או ימשיך לשתף פעולה עם מבצעי הפשעים נגד כבוד האדם.״
ביקורתו מעלה שלוש שאלות נפרדות: האם קולם של קרובי הקורבנות נשמע? האם עיתונאים בחנו מנהיג פוליטי בעין ביקורתית תוך התעלמות מהאנשים שלצידו? והאם פגישות עם פוליטיקאים אירופאים הניבו התחייבויות שניתן לבחון בעתיד? המקור מאמת כי פהלווי השמיע ביקורת זו; אין בו כדי לקבוע באופן בלתי תלוי את התנהלותו של כל עיתונאי ועיתונאי או את מידת המייצגות של גרסתו.
- המשפחות אינן תפאורה פוליטית. הבאת עדויותיהם אינה צריכה להיות מותנית בתמיכה במצעו של פהלווי.
- מנהיגי האופוזיציה עדיין נושאים באחריותיות. שאלות הנוגעות לייצוג, לבריתות פוליטיות ולסדר חוקתי עתידי הן לגיטימיות לחלוטין.
- שתי המחויבויות הללו יכולות להתקיים זו לצד זו. אפשר לראיין את המשפחות ובה בעת לבחון את המנהיג בעין ביקורתית; אין לטעון שהאחד בא על חשבון האחר.
ההשוואות שערך פהלווי להסכם מינכן מעלות את שאלת הפייסנות. הקוראים רשאים לראות באנלוגיה זו טיעון משכנע או מופרז, מבלי לבטל את שאלת היסוד בדבר ההגנה על אזרחים. כמו כן, אין להמיר רישום נפגעים מבוסס ומאומת בהערכה הנאמרת בסרטון הסברה. הנתונים המופיעים בהקלטות נותרים בגדר טענותיהם של הדוברים בלבד; יש לעיין בנפרד ב מתודולוגיה ובהערכות של מניין ההרוגים שלנו.
בהאר סבא: מעבר מתיעוד למיצוי הדין
ביקורת מסוג אחר נשמעה מתוך ארגון זכויות אדם בולט. ב-4 בפברואר 2026, תיארה חוקרת איראן הבכירה בארגון Human Rights Watch, בהאר סבא, סחרור של שפיכות דמים ופטור מעונש
וקראה לקהילה הבינלאומית לפעול למיצוי דין מעשי בכל האפיקים האפשריים, לרבות סמכות שיפוט אוניברסלית. [2]
עמדה זו מהווה עדות סותרת לטענה שארגוני זכויות אדם בינלאומיים התעלמו מאיראן. היא גם מחזקת את החשש בדבר היעדר צעדי המשך: דוחות מדוקדקים אינם נאכפים מעצמם. מלאכת התיעוד זקוקה לתובעים, לשימור ראיות, לפעילות דיפלומטית ולהגנה על עדים. דוח יכול להעיד על תשומת לב, ובו בזמן להצביע על כל מה שטרם נעשה.
אישים וארגונים זרים: ביקורת על זעם סלקטיבי
ג׳יי קיי רולינג: סולידריות אינה צריכה להיות תלויה בבריתות של המדכא
ב-11 בינואר 2026 כתבה הסופרת הבריטית ג׳יי קיי רולינג ברשת X: אם אתם טוענים שאתם תומכים בזכויות אדם, אך אינכם מסוגלים להביע סולידריות עם אלו הנלחמים על חירותם באיראן — הרי שהסרתם את המסכה מעל פניכם.
הפוסט שפרסמה, אשר צוטט למחרת ב- ישראל היום , האשים אנשים בהשלמה עם דיכוי כאשר הוא מבוצע בידי ״האויבים של אויביכם״. [7]
העיתון מיקם את הדברים בהקשר של הפולמוס סביב האקטיביזם הפלסטיני. הפוסט המצוטט עצמו מציב מבחן עקביות כללי. זוהי ביקורת מוסרית, ולא מחקר הקובע כי כל הפעילים הפרו-פלסטינים נאלמו דום. אין בו כדי למחוק פעילים שתמכו בשני המאבקים, ואין לראות בו הכרעה במחלוקות אחרות הנוגעות לרולינג.
דוד מ׳ ויינברג: השוואה פולמוסית להתגייסות למען עזה
במאמר דעה שפורסם ב-16 בינואר 2026 ב- Jerusalem Post , השווה דוד מ׳ ויינברג, עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, בין ההתגייסות למען עזה לבין מה שהגדיר כהיעדר אקטיביזם מקביל מצד ידוענים ובקמפוסים למען איראן. לטענתו, עוינות אידאולוגית כלפי ישראל והמערב גורמת לחלק מהפעילים להסס לגנות משטר אנטי-מערבי. [8]
זהו טור דעה מובהק ומוטה. הוא עושה שימוש בסאטירה ובהאשמות גורפות; אין לראות בו ראיה ניטרלית לכך שאנשים מסוימים נמנעו מפעולה, ואיננו מאמצים את ביטול הסבל הפלסטיני המשתמע ממנו. הרלוונטיות שלו נוגעת לסוגיית העקביות. חולשתו נעוצה בקפיצה מפער נתפס לטענות כוללניות בדבר מניעיה של תנועה שלמה.
UN Watch: טענה ממוקדת יותר בנוגע למומחי האו"ם
דוח שפרסם ארגון UN Watch מז'נבה ב-19 בינואר 2026 טען כי מרבית בעלי המנדטים המיוחדים של האו"ם (UN Special Procedures) לא הצטרפו להודעה רשמית בעניין הדיכוי באיראן. לפי הנתונים שהציג, שבעה מומחים בלבד חתמו על ההצהרה מ-13 בינואר או תמכו בה, לעומת 52 מומחים שהיו חתומים על הצהרה בעניין התקיפות ברפיח במאי 2024. [9]
טענה זו מוגדרת וממוקדת יותר מהאמירה הכללית לפיה "האו"ם שתק": היא משווה בין התערבויות פומביות לבין רשימות חותמים. עם זאת, חתימות אינן שוות ערך לחקירות, לפעילות סינגור שקטה או לפעילות האו"ם כמכלול. למומחים שונים מנדטים שונים; הדוגמאות נבחרו בידי ארגון הנאבק במה שהוא תופס כהטיה של האו"ם. עצם פרסום הדברים כהגשה של ארגון לא-ממשלתי למועצת זכויות האדם אינו הופך את מסקנותיו לממצאים רשמיים של המועצה.
הדוח מציין את דבר קיומה של ההצהרה בעניין איראן ואת התבטאויותיהם של כמה מומחים ברשתות החברתיות. קריאה הוגנת של הדברים מלמדת כי UN Watch טען להיקף שונה ולקצב מעורבות פומבית שונה — ולא לכך שאף מומחה מטעם האו"ם לא גינה את האלימות. ההצהרה הרשמית מקושרת לצד הביקורת. [10]
מה מחקר יכול — ואינו יכול — להוכיח לגבי פער תשומת הלב
ידידיה שטרן והמחקר ההשוואתי של JPPI
ב-23 בפברואר 2026 פרסם המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) תקציר שליווה את ריאיון הנשיא שלו, ידידיה שטרן, בערוץ i24 בנוגע למחקר השוואתי. על פי התקציר, היקף הסיקור התקשורתי במדגם לגבי עזה היה כפול מזה של איראן, ומספר ההפגנות בארה"ב סביב רפיח היה גבוה כמעט פי מאה. התיאור התייחס לשני חלונות השוואה בני 22 יום כל אחד. [11]
אלו הם הממצאים שדווחו בידי המכון, ואינם מדידות שאומתו באופן עצמאי במסגרת זו. התקציר הפומבי הקצר אינו מספק די פרטים על מדגם כלי התקשורת המלא, מונחי החיפוש, השפות, שיטות הקידוד והגדרות המונח "הפגנה", כדי להתייחס ליחסים אלה כמדדים אוניברסליים של רמת העניין.
הסתייגות משמעותית: התקציר מגדיר את חלון ההשוואה לרפיח כמאי 2025, אך מתאר את הכניסה לרפיח ואת קמפיין "All Eyes on Rafah" המזוהים עם מאי 2024. יש ליישב אי-התאמה זו בתאריכים מול המחקר המלא בטרם ישמשו יחסי הנתונים כראיה מדויקת. איננו מתקנים את תאריכי המחקר על דעת עצמנו ואיננו מציגים את הנתונים הבולטים שבו כעובדות מוגמרות.
מדוע אין די בסיכומי כותרות
בדיקת תקשורת מהימנה נדרשת לפרסם את המדגם, תקופת הזמן וההגדרות ששימשו אותה. ספירה של כל אזכור של המילה "איראן" כוללת גם שיחות גרעין, מלחמה אזורית ושוקי נפט, ולאו דווקא דיכוי מחאות. מנגד, ספירת כותרות הכוללות אך ורק את הצירוף "הפגנות באיראן" מחמיצה דיווחים רלוונטיים תחת מונחים אחרים. השוואה בין שנות סיקור של מלחמה לבין שבוע אחד של הפגנות תהיה מטעה ללא התחשבות בפערי הזמנים.
הבולטות חשובה לא פחות מנפח הסיקור: תחקיר בשער הראשי, מבזק חדשות קצר וטור דעה אינם שווי ערך. מצעד המוני אחד ועשרים התכנסויות קטנות אינם מייצגים בהכרח פי עשרים יותר סולידריות. השתייכות לתפוצות אינה ניכרת תמיד בצילומים, ולא ניתן להסיק על עמדותיהם הפוליטיות של משתתפים על סמך לאום או דגלים.
לפיכך, עמוד זה אינו מתיימר להציג יחס תשומת לב עולמי שאומת עצמאית, ספירה מלאה של ידוענים "ששתקו", או פער תקציבי מכומת בוועדות חקירה. המקורות מבססים קיומו של דיון ציבורי רציני בדבר תשומת לב סלקטיבית; הוכחת היקפה וגורמיה מחייבת מחקר השוואתי שקוף.
התיעוד המוסדי: לא שתיקה מוחלטת, אלא המשכיות הנתונה במחלוקת
האומות המאוחדות: פגישות אכן מתקיימות; מבחנן האמיתי הוא ההגנה בפועל
ועדת הבדיקה של האו"ם בנושא איראן הוקמה ב-2022 ודיווחה על פשעים נגד האנושות במהלך דיכוי מחאות "אישה, חיים, חופש". עבודתה נמשכה אל תוך שנת 2025, והמנדט שלה הוארך והורחב בעקבות הדיכוי האלים של ינואר 2026. מועצת זכויות האדם קיימה מושב מיוחד ב-23 בינואר 2026; מועצת הביטחון התכנסה ב-15 בינואר. בגרסה הקודמת של עמוד זה נטען בטעות כי מועצת הביטחון לא קיימה מעולם דיון על מקרי ההרג. [12] [13]
פגישה אינה החלטה מחייבת, חקירה אינה משפט פלילי, וקביעה בדבר פשעים נגד האנושות אינה מובילה אוטומטית למעצרו של מפקד. מתנגדי משטר יכולים להכיר בעבודת האו"ם ובה בעת לראות בה בלתי מספקת. יש להציג לממשלות את השאלה מה עשו עם הראיות: האם שימרו אותן, העמידו לדין חשודים, הגנו על עדים — או שמא פשוט תייקו אותן בארכיון.
הסרנו את הטענה לפיה ועדת הבדיקה לעניין איראן קיבלה "שבריר" מתקציבם של מנגנונים דומים, שכן לא נמצאו ראיות תקציביות המאפשרות השוואה ישירה. דרישה להקצאת משאבים הולמים היא לגיטימית; המצאת נתון סטטיסטי השוואתי אינה כזו.
ארגוני זכויות אדם: הבחנה בין מחקר לבין אכיפה
אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch, מומחי או"ם וארגוני ניטור איראניים תיעדו בפומבי הוצאות להורג ומעשי דיכוי. פנייתה של אמנסטי מספטמבר 2025 והדרישה למיצוי הדין שהציג Human Rights Watch בפברואר 2026 מפריכות את ההאשמה הגורפת כאילו ארגוני זכויות אדם התעלמו מהמתרחש באיראן. [1] [2] [14]
השאלה המוצדקת יותר היא האם המחקר זוכה לגיבוי מדיני וציבורי מתמשך. ארגונים לא-ממשלתיים אינם מוסמכים לעצור חשודים או לכפות צעדים על ממשלות. הם יכולים להציב קמפיינים בראש סדר העדיפויות, לתת תהודה למקרים פרטניים ולהוקיע את היעדר הענישה. יש לשפוט ממשלות לפי החלטותיהן שלהן, ולא לאפשר להן להסתתר מאחורי עצם קיומו של דו"ח מאת ארגון זכויות אדם.
אירופה והמערב: הכרה בפעולות לצד בחינה ביקורתית של מידת התאמתן
אירופה אינה מקבלת החלטות כמקשה אחת. דיפלומטיה גרעינית, סנקציות, הגנה קונסולרית ומעמדם של משמרות המהפכה כפופים כולם לממשלות שונות ולהליכים משפטיים נפרדים. קנדה הגדירה את משמרות המהפכה כארגון טרור ב-19 ביוני 2024. שרי האיחוד האירופי הסכימו בינואר 2026 להגדירם באופן דומה, התפתחות שדווחה בסוכנות הידיעות רויטרס. לפיכך, הטענה הגורפת שפורסמה קודם לכן, לפיה אירופה לא הלכה בעקבות קנדה, כבר אינה מעודכנת. [15] [16]
החלטה פוליטית על הכללה ברשימה, יישומה המשפטי ואכיפת הסנקציות הם שלבים נפרדים. אף אחד מהם אינו מבטיח העמדה לדין בגין מקרה הרג ספציפי. שאלות מהותיות נוגעות לנכסים, לאכיפה, לסעדים עבור הקורבנות, ולשאלה האם הצעדים מכוונים נגד המבצעים ולא פוגעים באזרחים באופן בלתי מובחן. הביקורת של עבאדי מתמקדת בסדרי עדיפויות ובתוצאות, ואינה עילה להתעלם מן התגובות שכן התקבלו מצד מוסדות אירופיים.
2025–2026: אזהרות, פגישות והמענה שטרם הושלם
תיעוד מתוארך ומסודר מחזק את הטיעון ומחדד אותו. הוא מציג מי דיבר ומתי, ומותיר את שאלת התוצאות פתוחה. זהו ציר זמן נבחר, ולא רשימה ממצה של כלל ההתערבויות הבינלאומיות.
האזהרה מפני גל ההוצאות להורג. מומחי או"ם ואמנסטי דיווחו על יותר מ-1,000 הוצאות להורג. הנושא כבר תועד בפומבי עוד לפני גל המחאות של סוף דצמבר. [1] [14]
מומחי או"ם קוראים להפסקת האלימות. הפנייה הרשמית מהווה עדות לגינוי, אך אינה ראיה לכך שכל מומחה רלוונטי התערב או שהרשויות נענו לקריאה. [10]
דיון במועצת הביטחון. אזהרתה של עלינז'אד הציגה את עלטת התקשורת ואת מעשי ההרג בפני קהל בינלאומי. עצם קיומו של המפגש אינו מבטיח מענה מעשי שניתן לאכיפה. [4] [13]
מושב מיוחד של המועצה לזכויות אדם. המנדט של ועדת החקירה הורחב. עבודת החוקרים ונגישותם לראיות מהימנות נותרות תנאי מפתח למיצוי הדין. [12]
שרי חוץ באירופה מסכימים על הכנסת משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור. מדובר בהתפתחות מדינית ממשית; את היישום והאכיפה יש לבחון בנפרד. [16]
Human Rights Watch דורש מיצוי דין ואחריותיות. בהאר סבא קראה לצעדים קונקרטיים, לרבות שימוש באפיקי סמכות שיפוט אוניברסלית קיימים. [2]
עלינז'אד דוחה מחוות סמליות כתחליף למעשים. בפסגת ז'נבה קיבלה את פרס האומץ בשם המפגינים והשורדים באיראן. מדובר בוועידה שמארגנים ארגוני חברה אזרחית, ולא בגוף הכרעה של האו"ם. [23]
עבאדי יוצאת נגד השתיקה ואוזלת היד של אירופה. בדבריה שצוטטו מול הפרלמנט, עמדה על כך שהדיכוי הפנימי לא יידחק לשוליים בצל סכסוכים חיצוניים. [3]
פהלווי מציב סימן שאלה על סדרי העדיפויות של אירופה. בנאום בברלין ובמסר נוסף שנמסר במסגרת מסעו, ערער על עצם ההידברות עם המשטר ועל היחס להורים השכולים. [21] [22]
מכותרת עיתונאית למיצוי הדין: היכן השרשרת עלולה להישבר
- נראות ציבוריתעדויות מגיעות לידיעת הציבור הרחב.
- תיעודראיות מאומתות ונשמרות באופן מאובטח.
- חקירהגופים מוסמכים בוחנים את שאלת האחריות.
- אכיפהננקטים צעדים חוקיים וסעדים משפטיים.
תרשים הסבר זה אינו מהווה מדד ביצועים ואינו טוען שכל מקרה מתנהל בקו ישר. נראוּת מסייעת, אך ניתן לשמר ראיות גם באופן חסוי. חקירה יכולה להיפתח גם ללא קמפיין ויראלי. ההבחנה המכרעת היא שהצלחה בשלב אחד אינה מבטיחה את השלב הבא.
מערכות החדשות: אסור שהצנזורה תקבע סבלו של מי יזכה להישאר בתודעה
עלינז'אד ובוניאדי מתארות מנגנון מעשי: הרשויות מגבילות את הגישה ואת החיבור לרשת, ובמקביל מקדמות את הגרסה שלהן. כאשר הסיקור נשען אך ורק על התיעוד הזמין והקל ביותר להשגה, הצנזורה עלולה לעצב את מוקד תשומת הלב העולמי. אימות הנתונים הוא חיוני; היעדרו של תיעוד חזותי נגיש באופן מיידי אינו הופך את הקורבנות לחסרי ערך. [4] [5]
מגבלות עריכה הן עניין ממשי. עיתונאים ומקורות ניצבים בפני סכנה, אימות ראיות דורש זמן, וסכסוכים אזוריים מייצרים כותרות דחופות ומתחרות. כל אלה מסבירים את הקושי, אך אינם מצדיקים אדישות. המענה לכך הוא השקעה בסיקור מתמחה, במיומנויות שפה, בתקשורת מאובטחת ובתחקירים שנמשכים גם לאחר שדועך גל החדשות המרכזי.
כמו כן, אין לתאר את עזה כמקום שבו הסיקור היה קל או שהתיעוד זרם בו ללא מכשולים. הגבלות וסכנות השפיעו על עבודת הדיווח גם שם. בשני המקרים, יש לחקור את חסימת המידע עצמה, במקום לתגמל אותה בהעלמת עין.
על הסיקור העיתונאי להבחין בין ממשלת איראן, אזרחיה והאופוזיציה המאורגנת. טענה רשמית לקנוניה זרה אינה בבחינת ממצא עובדתי; מנגד, גם טענה מצד האופוזיציה אינה מאומתת באופן אוטומטי. משפחות, עורכי דינם של אסירים, גופי ניטור עצמאיים וקהילות מיעוטים שנפגעו ראויים למקום בשיח, מעבר לעימות המוכר בין מדינות.
איראן ופלסטין: השוואת התגובות, לא ערך חיי האדם
לאזרחים פלסטינים ואיראנים זכות שווה לחיים, לחירות ולהגנה. סבלו של עם אחד אינו יכול להוות הצדקה לפשעיו של משטר אחר. הפניית תשומת הלב לאיראן אינה מחייבת את הסרתה מעזה, שלילת זכויותיהם של פלסטינים או הגנה על מתקפות נגד אזרחים ישראלים. הצו המוסרי הוא הוספה ועקביות, לא תחרות.
ההשוואה המשפטית מחייבת זהירות. מעמדה של פלסטין מול בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) מספק מסלול סמכות שיפוט שאינו קיים באופן אוטומטי לגבי פשעים בתוך איראן. איראן אינה צד לאמנת רומא; תיקים החורגים מתחום סמכותו הקיים של בית הדין דורשים בסיס סמכות נוסף ותקף, שעשוי לכלול הפניה ממועצת הביטחון של האו"ם. בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) דן בסכסוכים בין מדינות בכפוף לתנאי סמכות שיפוט; הוא אינו בית דין פלילי כללי לכל מעשה זוועה. [17]
| סוגיה | פלסטין / עזה | איראן |
|---|---|---|
| חקירת האו"ם | ועדת החקירה קבעה ב-16 בספטמבר 2025 כי ישראל ביצעה רצח עם בעזה. ממצאי ועדת חקירה אינם מהווים פסק דין סופי של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). [18] | משלחת בדיקת העובדות תיעדה פשעים נגד האנושות שנקשרו לדיכוי המחאות ב-2022; עבודתה נמשכה והמנדט שלה הורחב ב-2026. [12] |
| בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) | דרום אפריקה הגישה תביעה מכוח אמנת רצח עם; הצווים הזמניים מינואר 2024 אינם פסיקה סופית לגופו של עניין. [19] | לא ניתן להעתיק את המקרה של עזה כפי שהוא: יש לבחון בנפרד התחייבויות מכוח אמנות, פשעים נטענים וסמכות שיפוט. |
| אחריות פלילית | צווי מעצר של ה-ICC בעניין המצב בפלסטין הוצאו בנובמבר 2024. צווי מעצר אינם הרשעות ואינם מבטיחים מעצר בפועל. [20] | אי-היותה של מדינה צד לאמנה מסבכת את סמכות השיפוט של ה-ICC. הליכים לאומיים מכוח סמכות שיפוט אוניברסלית הם נתיב נפרד שארגון Human Rights Watch קורא לקדם. [2] [17] |
| תשומת לב במצבי חירום | כינוסי חירום של העצרת הכללית ופעולות של מועצת הביטחון עסקו במצב בעזה. | מועצת הביטחון התכנסה ב-15 בינואר 2026; מועצת זכויות האדם קיימה מושב מיוחד ב-23 בינואר. הטענה כי "לא התקיימו פגישות חירום" אינה נכונה. [12] [13] |
| התגייסות ציבורית | הפגנות, מאבקים בקמפוסים והתבטאויות של ידוענים עומדים בבסיס ההשוואה של המבקרים. | מבקרים טוענים לסולידריות חלשה יותר. דו"ח של JPPI מצביע על פער במדגם, בכפוף לסייגים מתודולוגיים ולתאריכי הבדיקה. [5] [11] |
| החלטות ממשלתיות | הכרה דיפלומטית ומדיניות ייצוא נשק הן החלטות נפרדות, ולא הוכחה להגנה נאותה. | סנקציות, תמיכה בחקירות והחלטת האיחוד האירופי לגבי משמרות המהפכה מינואר 2026 הן צעדים ממשיים, אך מידת התאמתם ואכיפתם נותרות מושא לביקורת. [16] |
ההשוואה החזקה ביותר שואלת מדוע שפה מוסרית דומה אינה מניבה תמיד דחיפות דומה. החלשה ביותר מתייחסת למנגנונים משפטיים שונים כחלופיים זה לזה, מניחה שלכל הפעילים אותם מניעים, או משתמשת בסבל הפלסטיני ככלי תעמולתי. קיצורי דרך אלה מחלישים את המאבק למען הקורבנות באיראן.
קנה מידה אחיד של כבוד האדם.
הגברת הסולידריות עם איראן אינה מחייבת פגיעה בסולידריות עם פלסטין.
חמש השוואות שראוי לערוך – וחמישה קיצורי דרך שיש לדחות
- השוו המשכיות, לא רק רגעים ויראליים. בדקו אם גוף תקשורת חזר לעסוק בקורבנות ספציפיים לאורך פרקי זמן מקבילים; אל תסתפקו בהשוואת נתונים כוללים משנים שונות.
- השוו בין עקרונות מוצהרים לבין מעשים בשטח. דרשו ממוסד דין וחשבון על האופן שבו הוא מיישם את מדיניותו כלפי שתי האוכלוסיות; אל תניחו שלכל חבריו אותן עמדות.
- השוו את ההגנה על מקורות. בחנו כיצד נשמר שלומם של עיתונאים ועדים בשני ההקשרים; דחו את התפיסה שלפיה הסיקור מעזה פשוט או חופשי ממגבלות.
- השוו החלטות בנות-אכיפה. עקבו אחר חקירות, שיתוף פעולה משפטי ויישום מדיניות; אל תתייחסו להצהרה, לצו מעצר ולהרשעה כאל דברים שווי ערך.
- השוו סולידריות שחוצה בריתות פוליטיות. בדקו אם הגינוי חל על בעלות ברית ועל יריבות כאחת; הימנעו מהטלת אשמה קולקטיבית על לאום, דת או תנועת מחאה שלמה.
אין לאפשר לממשלות להשתמש בקשב המופנה למשבר אחד כתירוץ לדחיקתו של משבר אחר. בדומה לכך, פעילי זכויות אדם אינם צריכים לוותר על זכויות הפלסטינים כדי להגן על נשות איראן, או לתמוך בפעולה צבאית כדי להתנגד לדיכוי מצד טהראן. העיקרון המנחה הוא הגנה בלתי מותנית על אזרחים; הדיון המדיני נסוב סביב הצעדים שיוכלו להבטיח זאת בפועל.
מדוע נוצרת סלקטיביות בתשומת הלב?
חלוקה אידאולוגית למחנות
רולינג, בוניאדי ווינברג מציגים גרסאות שונות לטענה לפיה יש השופטים הפרות זכויות אדם דרך פריזמה של בריתות גיאופוליטיות. במסגרת תפיסה זו, ייתכן שיהיה פחות נוח לבקר מדינה המציגה את עצמה כמי שמתנגדת להגמוניה מערבית. זהו הסבר שמעלים מבקרים, ולא מניע שהוכח לגבי כל פעיל ופעילה. התנגדות לפעולה צבאית זרה יכולה להתקיים לצד תמיכה חד-משמעית בזכויות העם האיראני.
סדרי עדיפויות דיפלומטיים הדוחקים את האזרחים לשוליים
האיום הגרעיני, הביטחון האזורי ושחרור אזרחים זרים עצורים הם נושאים לגיטימיים למשא ומתן. אולם, דרישות בנושא זכויות אדם עלולות להפוך למשניות או להקרבה נסבלת. האבחנה של עבאדי בין סכסוך חיצוני לבין דיכוי מבית קוראת למשקיפים להמשיך ולראות את האזרחים גם כאשר העימות בין המדינות תופס את מרכז הבמה. [3]
צנזורה, פחד ושחיקת דעת הקהל
החשכת המידע מעכבת את איסוף הראיות; איומים מרתיעים עדים ממתן עדות; ומשברים חוזרים ונשנים שוחקים את הציבור. חקירות עומק דורשות משאבים כספיים וידע מקצועי. אף אחד מאלה אינו מעיד על קונספירציה ואינו מצדיק הפקרה. יחד, גורמים אלה מסבירים מדוע קשב רגעי עלול שלא להבשיל לתיעוד מקיף ובר-קיימא. המענה לכך טמון בדיווח עקבי ובתיעוד בטוח יותר, ולא בהצהרות סנסציוניות.
תנועה אינה גורם יחיד
״המערב״, ״אירופה״, ״התקשורת״ ו״התנועה למען פלסטין״ מורכבים ממוסדות ומאנשים שונים. ממשלה יכולה להטיל סנקציות בעוד שגוף שידור מתעלם מהסיפור; ארגון לא-ממשלתי עשוי לחקור בעוד שידוען בוחר לשתוק. אחריותיות דורשת לנקוב בשמם של מקבלי ההחלטות ובמהות ההחלטה. אחרת, ביקורת על זעם סלקטיבי הופכת בעצמה לדיווח סלקטיבי על מי שפעל.
צפו: הקולות שמאחורי הביקורת
הקלטות אלו כוללות עמדות פוליטיות והצהרות עובדתיות מטעם הדוברים עצמם. הכללתן אינה מהווה תמיכה בכל מדיניות מוצעת או הערכת נפגעים. הסרטונים המקוריים ומקורות המידע הכתובים מקושרים כאן כדי לאפשר בחינה של הדברים בהקשרם.
קולות מאיראן: עדות, הפקרה וסולידריות סלקטיבית
רזא פהלווי · מסר לאירופה
הערוץ הרשמי של רזא פהלווי. המסר שלו בנוגע לסיור האירופי ויחסם של עיתונאים להורים שכולים מאיראן. ביקורת בנושא דווחה ב-24 באפריל 2026. קטע זה אינו מוצג כנאומו המלא בברלין. צפו ב-YouTube ↗ · דיווח [6] · תמליל האירוע בברלין [21]
מסיח עלינז'אד · מעשים, לא פרסים
פסגת ז׳נבה, 18 בפברואר 2026. עלינז'אד מקבלת את ״פרס האומץ״ בשמם של המפגינים והשורדים באיראן, מציבה אתגר בפני מנהיגי המערב, ומעמתת בין סולידריות סמלית לבין פעולה ממשית. המארגנים מפרסמים את הנאום המלא. צפו ב-YouTube ↗ · התמליל המלא [23]
״אנחנו צריכים מעשים, לא פרס.״
מסיח עלינז'אד · פתיחת פסגת ז'נבה באו"ם
הערוץ הרשמי של פסגת ז'נבה, 2026. התערבות קשורה בפתיחת הפסגה באו"ם — לא התדרוך במועצת הביטחון מ-15 בינואר ולא נאום קבלת הפרס שלעיל. צפו ב-YouTube ↗ · הקלטה [24]
מסיח עלינז'אד · עימות עם מועצת הביטחון
הקלטה של UN Watch מתדרוך מועצת הביטחון, 15 בינואר 2026. עלינז'אד קוראת תיגר על מידת הדחיפות של האו"ם ומזהירה כי השתיקה משדרת מסר למי שרוצחים מפגינים. זוהי עדותה במועצת הביטחון שנדונה קודם לכן — ולא אף אחת מהופעותיה בפסגת ז'נבה שלעיל. הכותרת הפרובוקטיבית של המפרסם והאשמותיה של הדוברת מהוות הבעת עמדה וסינגור, ולא ממצאים משפטיים בלתי תלויים. צפו ב-YouTube ↗ · הקלטה [25] · דוח ישיבת האו"ם [13]
אליקה לה בון · כשההתנגדות למלחמה הופכת לאפולוגטיקה למען המשטר
The Free Press, 11 במרץ 2026 · עורכת דין ופעילה איראנית. בתוכנית A Message for Iran Regime Apologists, בוחנת לה בון נרטיבים פרו-משטריים בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני ואת השפעתם על קולות איראניים. זוהי תוכנית פרשנות פוליטית, ולא סקר מייצג של פעילים נגד מלחמה. התנגדות למלחמה אינה מעידה כשלעצמה על תמיכה בדיכוי; יש לבחון את ביקורתה הקונקרטית לגופה. צפו ב-YouTube ↗ · תיאור המפרסם [26]
קולות בין-לאומיים: ביקורת והתגובה האירופית
ההקלטה הראשונה מציבה אתגר ישיר מול קשב סלקטיבי. ההקלטות האירופיות הבאות מציגות דרישות לפעולה ודיון מוסדי: עדות לכך שקולות זרים אכן נשמעו, תוך הותרת מידת הולמותה של תגובתם פתוחה לבחינה.
הלל נוייר · "ההיסטוריה צופה"
UN Watch · מושב מיוחד של המועצה לזכויות אדם, 23 בינואר 2026. מנכ"ל הארגון מאתגר את מהירות התגובה של המועצה ואת מידת המעורבות של מומחי האו"ם, התקשורת, ידוענים ופעילי קמפוסים. האשמותיו באשר למניעים, הערכות הנפגעים ומספר החותמים הן טענות במסגרת נאום של ארגון לא-ממשלתי, ולא ממצאים של המועצה או נתונים שאומתו באופן עצמאי. התמליל הכתוב מאפשר לקרוא את טיעונו במלואו. צפו ב-YouTube ↗ · תמליל מלא [27]
״ומעבר לאולם הזה, אנו שואלים את כלי התקשורת, את כוכבי הוליווד, את המפגינים בקמפוסים — אלה שיודעים כיצד לגייס את דעת הקהל העולמית — מדוע אתם שותקים?״
קאיה קאלאס וחברי הפרלמנט האירופי · אירופה דנה בדיכוי האלים
הערוץ הרשמי של הפרלמנט האירופי, 20 בינואר 2026 · הדיון המלא. שרת החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס וחברי הפרלמנט דנים בדיכוי הקטלני ובחסימת התקשורת. מדובר בדיון פרלמנטרי מרובה דוברים, ולא בריאיון קצר עם קאלאס בלבד. הדבר מהווה ראיה נגדית לטענה בדבר שתיקה אירופית מוחלטת; יש לבחון היטב לאילו צעדים מעשיים הובילה הבעת הדאגה הזו. הנתונים שצוטטו במהלך הדיון משקפים את המידע שהיה זמין באותה עת. צפו ב-YouTube ↗ · הקלטה רשמית [28]
דניאל אטארד · לגלות אומץ כדוגמת העם האיראני
Iran International · Eye for Iran, פרק 92. חבר הפרלמנט האירופי ממלטה קורא לנקיטת צעדים אירופיים תקיפים יותר, לרבות גירוש דיפלומטים איראנים, הקפאת הסחר והגברת הלחץ על השלטונות. הריאיון עמו פותח תוכנית ארוכה יותר העוסקת גם במדיניות ארה״ב ובלוחמת מידע; הפרק כולו אינו נאום של אטארד. אלו הצעות המדיניות שלו, ולא החלטות מחייבות שאומצו בידי האיחוד האירופי או הוכחה לכך שכל משא ומתן אינו לגיטימי. צפו ב-YouTube ↗ · תיאור התוכנית [29]
כיצד צריכה להיראות שבירת השתיקה
- הפניית קשב מתמשכת לאנשים בעלי שמות ופנים. חזרה אל האסירים והמשפחות גם לאחר שהכותרת הראשית דועכת. הסברת נתונים שאינם ודאיים, פרסום תיקונים ושימור נתיב המקורות.
- ראיות ששורדות גם תחת עלטה תקשורתית. תמיכה בתיעוד מאובטח ובאמצעי קישוריות מבלי לחשוף מקורות. הערכת סיכונים קפדנית לפני פרסום חומרים מזהים.
- מיצוי דין שאינו מסתכם בהצהרות בלבד. הקצאת משאבים לחקירות ולמיצוי הליכים משפטיים זמינים, לרבות סמכות שיפוט אוניברסלית היכן שהדבר מתאפשר. דוח, הגדרה או צו מעצר הם רק צעד ראשון, ולא נקודת הסיום.
- גישה לחקירות מטעם האו״ם: דרישה מהרפובליקה האסלאמית להעניק לדיווח המיוחדת ולמשלחת בדיקת העובדות גישה מידית וללא הפרעה למדינה, לרבות לבתי כלא ולבתי חולים. [2]
- מתן דין וחשבון על השבתת האינטרנט: התייחסות לחסימות תקשורת שמטיל השלטון כעילה לפתיחת חקירה בינלאומית מידית וכפגיעה בזכות לחופש הביטוי. [4]
- לחץ דיפלומטי: לסלק מפורומים בינלאומיים וממשלחות דיפלומטיות את הבכירים האחראים לדיכוי, עד שיתאפשר קיומה של חקירה עצמאית. [5]
- סדרי עדיפויות שקופים. לדרוש מממשלות ומארגוני זכויות אדם דין וחשבון על פעולות המעקב שנקטו, על המשאבים שעמדו לרשותם ועל המכשולים שנותרו. להשוות בין מקרים דומים.
- סולידריות ללא תנאים גיאופוליטיים. מוסדות תרבות, אוניברסיטאות ואיגודי עובדים יכולים להגן על איראנים ופלסטינים בעת ובעונה אחת. יש לגנות פגיעות בזכויות אדם הן מצד בעלות ברית והן מצד יריבות.
- להקשיב מבלי לתבוע נאמנות פוליטית. תמיכה בהורה שכול אינה צריכה להיות מותנית בתמיכה במונרכיה, במפלגה, במנהיג אופוזיציה או בהתערבות צבאית.
תגובה בעלת משמעות נמדדת בהמשכיות: מקרה שממשיך לעמוד באור הזרקורים, עד שמוענקת לו הגנה, ראיות שמגיעות לתביעה, מוסד שמסביר מה עשה בהמשך. הקריאה ״היו הקול שלנו״ אינה נענית בפוסט בודד, אלא בסירוב לאפשר לאנשים שמאחוריו להיעלם.
שאלות למוסדות שטוענים שכבר עשו די
- לממשלות אירופה: אילו מקרים ספציפיים העליתן, איזה שיתוף פעולה משפטי התקיים בעקבות זאת, וכיצד נאכפים הצעדים נגד מבצעי הפשעים?
- למנגנוני האו״ם: אילו ראיות נשמרות, איזו גישה נדרשה בשטח, ואילו מכשולים קונקרטיים מונעים את הצעד הבא?
- לארגוני זכויות אדם: אילו אסירים וקהילות זוכים למעקב רציף ומתמשך, והיכן יכולים הקוראים למצוא עדכונים ולא רק את דוח ההשקה הראשוני?
- למערכות החדשות: מי מסקר את הדיכוי הפנימי באיראן כאשר המשא ומתן על הסכם הגרעין תופס את הכותרות, ומתי חזרתם לאחרונה אל המשפחות שראיינתם בעבר?
- לאוניברסיטאות, לאיגודי עובדים ולגופי תרבות: האם תתייצבו להגן על אמנים, סטודנטים ועובדים איראנים הנתונים לאיומים, מבלי להתנות את הסולידריות בהשתייכותם הפוליטית?
- לקוראים: האם התמונה אותנטית, האם התאריך אומת, האם ניתן להתחקות אחר הציטוט, והאם הפעולה המוצעת בטוחה עבור האנשים הנוגעים בדבר?
אלו הן שאלות של אחריותיות עיתונאית, ולא טענה שכל מוסד ומוסד סירב להשיב. הן הופכות את ההאשמה בדבר שתיקה לדרישה מעשית לבדיקת התיעוד הציבורי.
שאלות על שתיקה ועל קשב סלקטיבי
האם ארגונים בין-לאומיים מילאו את פיהם מים בנוגע לאיראן?
לא. מומחי האו"ם, ועדת הבדיקה הבין-לאומית, אמנסטי ו-Human Rights Watch תיעדו הפרות חמורות. מועצת הביטחון ומועצת זכויות האדם התכנסו בינואר 2026. המחלוקת נוגעת למהירות התגובה, להיקפה, לעקביותה ולצעדי ההמשך – ולא לדממה מוחלטת כפשוטה.
אילו דמויות איראניות מתחו ביקורת על התגובה?
עבאדי מתחה ביקורת על שתיקתה ואוזלת ידה של אירופה; בוניאדי ביקרה את השתיקה היחסית של הוליווד; עלינז'אד הזהירה את האו"ם כי חוסר מעש יכשיר אלימות קשה עוד יותר; ופהלווי ביקר את יחסם של עיתונאים למשפחות. הצהרותיהם המקושרות ועמדותיהם הפוליטיות השונות הובאו בפירוט לעיל.
האם קיים מחקר המשווה בין הסיקור של איראן לזה של עזה?
סיכום שפרסם המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) בפברואר 2026 מצביע על פערים בסיקור ובמחאות שנבדקו במדגם. הסקירה הפומבית הקצרה מותירה שאלות מתודולוגיות ואי-התאמה לכאורה בתאריכים. מדובר בטענות מחקריות מיוחסות, ולא במדדים עולמיים מוסכמים ומוחלטים.
האם ביקורת על זעקה סלקטיבית מפחיתה מסבלם של הפלסטינים?
אסור שכך יהיה. שתי האוכלוסיות ראויות לשוויון זכויות מלא. עמדה עקבית מגנה פגיעות מצד כל ממשל וארגון חמוש, ואינה מצמצמת את הדאגה לעם אחד כדי למשוך תשומת לב לעם אחר.
האם שתיקה מעידה על תמיכה במשטר האיראני?
לא. שתיקה אינה מוכיחה מניע או נאמנות פוליטית. ביקורת ראויה צריכה להצביע על מחדלים, החלטות או סתירות מתועדות. טענות בדבר תיאום, מימון או תעמולה מכוונת דורשות ראיות נפרדות.
מקורות ורשימת קריאה
הציטוטים אומתו מול הראיונות או הדו"חות המקושרים. טורי דעה, דוחות מעקב של ארגוני חברה אזרחית וסיכומי מחקרים מוגדרים במפורש ככאלה, ואינם מוצגים כממצאים שיפוטיים או מוסדיים רשמיים. נבדק ב-9 באוקטובר 2026.
- מומחי או"ם: למעלה מ-1,000 הוצאות להורג בתשעה חודשים, ספטמבר 2025.
- Human Rights Watch: מצב זכויות האדם באיראן מידרדר למשבר עמוק עוד יותר, 4 בפברואר 2026. דרישתה של בהאר סבא למיצוי הדין ונתוני סוף השנה של מרכז בורומאנד.
- Iran International: עבאדי מותחת ביקורת על שתיקת אירופה, 15 באפריל 2026. דיווח על דבריה בפני ועדת הפרלמנט.
- Iran International: עלינז'אד מזהירה את האו"ם מפני חוסר מעש, 15 בינואר 2026.
- The Hollywood Reporter: בוניאדי קוראת להוליווד לעמוד לצד המפגינים, דן בילפסקי, 21 בינואר 2026. ראיון, כולל הציטוט של חלווה שהביאה בוניאדי.
- JNS: פהלווי מותח ביקורת על עיתונאים ופוליטיקאים אירופאים; הצהרתו המקורית, 24 באפריל 2026.
- ישראל היום: הביקורת של רולינג על סולידריות סלקטיבית, 12 בינואר 2026; הפוסט המקורי, 11 בינואר.
- הטור של דוד מ' וינברג על השתיקה בנוגע לאיראן, ג'רוזלם פוסט, 16 בינואר 2026. מאמר דעה, לא בדיקה תקשורתית מקיפה.
- UN Watch: מומחי האו"ם שותקים לגבי איראן, 19 בינואר 2026. דו"ח של ארגון לא-ממשלתי.
- מומחי האו"ם קוראים לאיראן לעצור את מעגל האלימות, 13 בינואר 2026.
- JPPI: סיכום מחקר השוואתי על הסיקור וריאיון עם ידידיה שטרן, 23 בפברואר 2026. הסייגים המתודולוגיים וסייגי התאריכים נדונו לעיל.
- ועדת הבדיקה של האו"ם בנושא איראן; המושב המיוחד ה-39 של מועצת זכויות האדם, 23 בינואר 2026.
- חדשות האו"ם: ישיבת מועצת הביטחון על המחאות הקטלניות באיראן, 15 בינואר 2026.
- אמנסטי אינטרנשיונל: יותר מ-1,000 בני אדם הוצאו להורג באיראן, ספטמבר 2025.
- המשרד לביטחון הציבור של קנדה: הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור, 19 ביוני 2024.
- רויטרס: החלטת שרי החוץ של האיחוד האירופי לגבי משמרות המהפכה וסנקציות חדשות, 29 בינואר 2026.
- בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC): כיצד פועל בית הדין. סמכות השיפוט וההבחנה בין חקירה להרשעה.
- ממצאי ועדת החקירה של האו"ם בנוגע לרצח עם בעזה, 16 בספטמבר 2025.
- בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ): דרום אפריקה נגד ישראל. מסמכי התיק וצווי סעדים זמניים.
- בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC): המצב במדינת פלסטין. תיעוד התיק וצווי המעצר.
- רזא פהלווי: עמוד האירוע במסיבת העיתונאים הפדרלית בברלין, 23 באפריל 2026. קטע עיקרי שפורסם, כולל ההשוואה להסכם מינכן; אינו תמליל מלא.
- רזא פהלווי: ״מסר לאירופה: אתכם או בלעדיכם, אנחנו נלחמים״. סרטון מהערוץ הרשמי; נפרד מהקטע בעמוד האירוע בברלין.
- פסגת ז׳נבה: פרס האומץ לשנת 2026, נאומה המלא של מסיח עלינז׳אד, 18 בפברואר 2026; הקלטת הטקס הרשמית. אירוע ביוזמת ארגוני חברה אזרחית; דברי הדוברים אינם מהווים ממצאים רשמיים של האו״ם.
- פסגת ז׳נבה: מסיח עלינז׳אד על איראן — פתיחת מושב האו״ם, 2026. הקלטה רשמית מטעם המארגנים, בנפרד מהתדרוך שלה במועצת הביטחון ומנאום קבלת הפרס.
- UN Watch: מסיח עלינז׳אד במועצת הביטחון של האו״ם. הקלטת עדותה מ-15 בינואר 2026; תאריך הדיון נסמך על רישומי האו״ם במקור 13.
- The Free Press: מסר למצטדקי משטר האייתוללות, אליקה לה בון, 11 במרץ 2026. פרשנות פוליטית; תיאור המו״ל והקלטה.
- UN Watch: ההיסטוריה שופטת — איראן, האו״ם ואוזלת היד העולמית, פורסם ב-24 בינואר 2026. תמליל נאומו של הלל נוייר מ-23 בינואר; סרטון רשמי. פעילות הסברה של ארגון לא-ממשלתי, אינו ממצא של האו״ם.
- הפרלמנט האירופי: הדיכוי האלים של המפגינים באיראן, 20 בינואר 2026. הדיון המלא הרשמי בהשתתפות קאיה קאלאס וחברי הפרלמנט האירופי.
- איראן אינטרנשיונל: חברת הפרלמנט האירופי למשטר האיראני — ״זמנכם עבר״, Eye for Iran, פרק 92. ריאיון עם דניאל אטארד ולאחריו דיון רחב יותר במדיניות ובלוחמת מידע; תיאור המפרסם מבחין בין המקטעים.
הערת תיקון. מהדורה מורחבת זו מחליפה טענות גורפות ובלתי מבוססות על שתיקה מוחלטת, מתקנת את פרוטוקול הדיון באו״ם ואת תגובת אירופה לגבי משמרות המהפכה, מסירה השוואת מימון שלא אומתה, ואינה מייחסת עוד את תצלום הסולידריות לשנת 2026 ללא מקור מאומת.