סבלם של עמים אחרים

מערכת אחת, קורבנות רבים

התיעוד הנשמר באתר זה הוא תיעוד של מה שהרפובליקה האיסלאמית עשתה לאיראנים. זהו לא התיעוד המלא. אותם מוסדות — מעל לכל משמרות המהפכה האיסלאמית וכוח קודס שלה — שיורים על מפגינים לא חמושים בערים איראניות, גם מממנים, מחמשים ומכוונים קבוצות חמושות בלפחות שש מדינות אחרות, וביצעו פיגועי התאבדות וחטיפות בארבע יבשות.

סעיף 154 לחוקת הרפובליקה האיסלאמית עצמה מחייב אותה לתמוך ב'מדוכאים' מעבר לגבולותיה, ו סעיף 150 מעניק למשמרות המהפכה משימה קבועה 'לשמור על המהפכה והישגיה' ולא על גבולות המדינה. בפועל, סעיפים אלה הפכו לרישיון לבנות מיליציות בתוך שכנות חלשות יותר, להטיל וטו על הסדרי שלום, ולענות על כישלון פנימי בעימות חיצוני. האוכלוסיות המארחות את המיליציות הללו משלמות ראשונות: בביירות, בחלב, בבגדאד, בצנעא ובעזה, אנשים רגילים חיים תחת קבוצות חמושות שמעולם לא בחרו ומלחמות שמעולם לא הצביעו בעדן.

שתי נקודות מתודולוגיות חשובות להמשך. ראשית, הנתונים מגיעים מגופי האו"ם, מבתי משפט ומארגוני זכויות אדם מבוססים, לא מקבוצות אופוזיציה איראניות; היכן שקיימים הבדלים בהערכות, אנו נותנים את הטווח ומציינים את הגוף שהפיק אותה. שנית, הייחוס אינו אחיד. אירועים מסוימים — הפיגוע בבואנוס איירס ב-1994, מזימת פריז ב-2018 — הוכחו בבית המשפט. אחרים, כמו התקיפה על מתקני הנפט הסעודיים ב-2019, מסתמכים על חקירות מדינה ושל האו"ם שטהרן מכחישה. אנו מציינים מהו מה.

היכן נפלה הפגיעה

רשת הפרוקסי

טהראן מכנה רשת זו ציר ההתנגדות. מטרתה להעניק לרפובליקה האסלאמית את היכולת לנהל מלחמה מבלי להיות במלחמה: רקטות משוגרות מלבנון, כטב״מים משוגרים מתימן, מטעני צד המונחים בעיראק, כולם ניתנים להכחשה, כולם מנוהלים על ידי כוח קודס. המדינות המארחות כוחות אלה אינן מקבלות זכות הצבעה. הפרלמנטים שלהן אינם יכולים לפרק אותם מנשקם, בתי המשפט שלהן אינם יכולים להעמידם לדין, ואזרחיהן סופגים כל פעולת תגמול.

המנגנון עקבי בכל חמשת זירות הפעולה. תלונה מקומית – הדרה עדתית בעיראק, כיבוש בלבנון, קריסת מדינה בתימן – היא אמיתית לפני שטהראן מגיעה. לאחר מכן, כוח קודס מספק מה שתנועה מקומית אינה יכולה לייצר בעצמה: כסף, נשק מדויק, מחנות אימונים ומערך תקשורת לווייני. בתמורה, התנועה מקבלת הכוונה אסטרטגית מטהראן, והמדינה המארחת מאבדת את המונופול שלה על הכוח. דוחות רצופים של פאנל המומחים של האו״ם על תימן מתחקים אחר רכיבי נשק לייצור איראני; אותו דפוס מתועד עבור עיראק ולבנון ב דוחות המדינה של מחלקת המדינה האמריקאית.

זו הסיבה שהנזק מצטבר. משפחה לבנונית ששכונתה נמחתה, סטודנט עיראקי שנורה בהפגנה, ילד תימני באזור רעב, סורי שאינו יכול לחזור הביתה – אף אחד מהם לא בחר באסטרטגיה של טהראן, ואף אחד מהם אינו יכול לערער עליה.

לקיחת בני ערובה כמדיניות מדינה

מהשתלטות על שגרירות ארצות הברית בטהראן בנובמבר 1979 ועד היום, הרפובליקה האסלאמית השתמשה באזרחים זרים ובעלי אזרחות כפולה כקלפי מיקוח. אזרחים בריטים, צרפתים, גרמנים, שוודים, אמריקאים, אוסטרלים ויפנים נעצרו באשמת ביטחון לא מוכחת, הוחזקו בכלא אווין, ושוחררו רק בתמורה לכסף או לאסירים.

הנוהג מתועד ולא משוער. אמנסטי אינטרנשיונל ו קבוצת העבודה של האו״ם בנושא מעצר שרירותי מצאו שוב ושוב כי מעצרם של בעלי אזרחות כפולה הוא שרירותי, ו משלחת החקירה העצמאית של האו״ם לאיראן תיארה את מערכת המעצר, העינויים וההודאות בכפייה הרחבה יותר שאליה נכנסים אסירים אלה. בדיווח דיפלומטי יש לכך שם – דיפלומטיית בני ערובה – ופירוש הדבר ששום מבקר ממדינה שטהראן רוצה להפעיל עליה לחץ אינו בטוח באמת.

מה זה עולה לאיראנים

כל רקטה שנשלחת ללבנון, כל משכורת שמשולמת בדמשק, כל כטב״ם שמורכב לצנעא משולמים מתוך מדינה שבה המטבע קרס, לבתי חולים חסרים אספקה, הברזים מתייבשים בקיץ והחשמל נפסק בחורף. זוהי אחת הסיסמאות הנפוצות ביותר ברחובות במהלך ההתקוממות של 2025–2026: לא עזה ולא לבנון — חיי למען איראן. האיראנים אינם מבקשים מהעולם לבחור בין סבלם לבין סבלם של אחרים. הם מצביעים על כך שהמקור זהה.

הצד המקומי של אותו מאזן מפורט בעמודים שלנו על מניין ההרוגים ו הוצאות להורג , והממצאים הבינלאומיים העומדים מאחוריהם נמצאים בדוחות משלחת הבדיקה של האו"ם , שקבעו כי האלימות הממלכתית של איראן נגד מפגינים מהווה פשעים נגד האנושות.

אחריות משותפת

מכיוון שהפגיעה חוצה גבולות, כך גם הפתרון. תיקים בסמכות שיפוט אוניברסלית באירופה, הגדרות טרור של משמרות המהפכה, סנקציות על מפקדים וחברות קש, ועבודת משלחת הבדיקה של האו"ם בנושא איראן — כל אלה נוגעים לקורבנות בתוך המדינה ומחוצה לה בו-זמנית. העמודים שלנו על סנקציות ו תגובת העולם עוקבים אחר מה שממשלות עשו בפועל, והיכן עצרו.

שני תקדימים מראים שניתן לאכוף את הרישום. ב-1997 בית משפט בברלין קבע כי מנהיגיה הבכירים ביותר של איראן הורו על רצח מיקונוס, והאיחוד האירופי החזיר את שגריריו. ב-2021 בית משפט בבלגיה הרשיע דיפלומט איראני מכהן בניסיון טרור. אף אחד מהמקרים לא סיים את ההתנהלות, אך שניהם ביססו בראיות את מה שממשלות התייחסו אליו זמן רב כאל השערות.

מקורות

כל הנתונים בעמוד זה שאובים מהגופים הבאים. במקום שבו הערכה שנויה במחלוקת, אנו מצטטים את המוסד שהפיק אותה ולא את המספר הגבוה ביותר הזמין.

• משלחת הבדיקה הבלתי-תלויה של האו"ם בנושא הרפובליקה האסלאמית של איראן — ממצאים על אלימות ממלכתית, מעצר ופשעים נגד האנושות.
• משרד זכויות האדם של האו"ם (OHCHR), מניין הרוגים אזרחיים בסוריה, 2011–2021.
• UNHCR — מצב החירום בסוריה, נתוני פליטים ועקורים.
• פאנל המומחים של האו״ם על תימן — דוחות על העברות נשק איראניות לחות'ים.
• UN OCHA — תימן, נתוני צרכים הומניטריים.
• OHCHR / UNAMI — עיראק, נפגעים בהפגנות 2019–2020.
• Human Rights Watch — גיוס ילדים אפגנים ללחימה בסוריה.
• אמנסטי אינטרנשיונל — איראן, מעצר שרירותי של אזרחים בעלי אזרחות כפולה וזרה.
• BBC News — הרשעתו של הדיפלומט האיראני אסדוללה אסדי, אנטוורפן, 2021.
• BBC News — המתקפה ב-2019 על מתקני הנפט הסעודיים באבקאיק וח'ורייס.
• בריטניקה — הפיגוע בבניין AMIA, בואנוס איירס, 1994.
• בריטניקה — פיגועי הצריפים בביירות, 1983.
• בריטניקה — הפיגוע במגדלי ח'ובאר, 1996.
• בריטניקה — משבר בני הערובה באיראן, 1979–1981.
• בריטניקה — מלחמת איראן–עיראק, 1980–1988.
• חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן, סעיפים 150 ו-154.

שאלות נפוצות