נשים איראניות: היסטוריה של זכויות, דיכוי והתנגדות

לפני 1979: חצי מאה של הישגים הדרגתיים

נשים איראניות זכו בזכות הצבעה בשנת 1963, עשר שנים לפני נשים בשווייץ. הן כיהנו כשרות בממשלה (פרוחרו פרסה, מהנז אפח'מי), שגרירות, שופטות וסנאטוריות. חוק הגנת המשפחה חוק הגנת המשפחה — שהורחב ב-1975 — העלה את גיל הנישואים ל-18 לנערות, הגביל פוליגמיה למקרים שאושרו על ידי בית משפט, והפך את הגירושים לתהליך שיפוטי ולא לפררוגטיבה גברית. עד 1978 היוו הנשים שליש מסטודנטי האוניברסיטאות ורבע מכוח העבודה בשירות המדינה.

פברואר 1979: הנסיגה

ב-26 בפברואר 1979, שבועיים לאחר המהפכה, השעה האייתוללה חומייני את חוק הגנת המשפחה. ב-3 במרץ אסר על נשים לכהן כשופטות. ב-7 במרץ ציווה על חיג'אב חובה לנשים במקומות עבודה ממשלתיים. ב-8 במרץ — יום האישה הבינלאומי — צעדו עשרות אלפי נשים טהראניות בהפגנה הספונטנית הגדולה ביותר של התקופה המהפכנית המוקדמת. הנסיגה הייתה טקטית: עד 1983 הפליל חוק העונשין האסלאמי (סעיף 102, לימים 638) כל אישה המופיעה בציבור "ללא חיג'אב הולם", הפריד בין המינים בבתי ספר, בחופים, בספורט ובתחבורה ציבורית, והוריד את גיל הנישואים לנערות ל-9 (הועלה ל-13 ב-2002, שם הוא נותר).

מעמדן המשפטי של נשים איראניות כיום

• חיג'אב: חובה מאז 1983. חוק הצניעות והחיג'אב חוק הצניעות והחיג'אב מ-2024 העלה את העונשים לקנסות של כ-8,500 דולר, עד 10 שנות מאסר, החרמת רכב, איסור יציאה מהארץ והלקאות.
• נישואים: גיל חוקי 13 לנערות (נמוך יותר בהסכמת האב וחתימת שופט). אישה זקוקה לאישור בכתב מבעלה לדרכון, לנסיעה לחו"ל ולצורות רבות של תעסוקה.
• גירושים: זכות חד-צדדית של הבעל. אישה חייבת להוכיח אכזריות, נטישה, התמכרות, או לקנות את חירותה באמצעות ח'ולע, תוך ויתור על מהר.
• משמורת: עוברת לאב בגיל 7 לבנים ו-9 לבנות; במות האב, לקרוביו הגברים, ולא לאם.
• ירושה: אישה יורשת מחצית מחלקו של יורש גבר באותה דרגת קרבה.
• עדות בבית משפט: עדות אישה שווה למחצית מעדות גבר; בקטגוריות מסוימות (רצח, חודוד) עדות אישה אינה קבילה.
• משרה ציבורית: נשים מנועות מלכהן כנשיאות (סעיף 115 שמור ל רג'אל, "גברים"), במועצת השומרים, באספת המומחים ובתפקידים שיפוטיים בכירים.
• אצטדיונים: נשים הורחקו מאצטדיוני כדורגל עד 2019 ועדיין מורשות להיכנס רק בגושים מופרדים ומצומצמים במכסה.

פרדוקס החינוך-תעסוקה

נשים איראניות הן בין המשכילות ביותר במערב אסיה. הן מהוות למעלה מ-60% מכלל הסטודנטים באוניברסיטאות ורוב הבוגרות ברפואה, ביולוגיה ומדעי הרוח. ובכל זאת, חלקן בכוח העבודה הפורמלי נע בין 13% ל-17% במשך שני עשורים — אחד השיעורים הנמוכים בעולם. המדינה מוציאה את הכנסותיה מנפט על חינוך נשים, ואז אוסרת עליהן לשיר בציבור, לרקוד בציבור, לרכוב על אופניים בציבור, או לכהן בתפקידים הבכירים ביותר שכישוריהן היו פותחים בפניהן. הפער הזה הוא מדיניות הדגל של הרפובליקה האסלאמית כלפי נשים.

חמישה עשורים של התנגדות

ההתנגדות מעולם לא פסקה. קמפיין מיליון החתימות (2006) אסף שמות לביטול חוקים מפלים; מייסדות פרווין ארדלן, נושין אחמדי ח'וראסאני ו נסרין סתודה נכלאו. מסיח אלינג'אד השיקה את החופש החמקני שלי (2014) ו רביעיות לבנות (2017). וידה מובאחד עמדה על תיבת שירות ברחוב אנקלאב בדצמבר 2017 ונופפה בצעיף ראשה הלבן על מקל — התמונה שנתנה את השם ל נערות רחוב אנקלאב. זוכות פרס נובל לשלום שרין עבאדי (2003) ו נרגס מוחמדי (2023, הוענק בכלא אווין) העניקו לתנועה שתיים מהפנים הציבוריות ביותר שלה.

מהסה ג'ינא אמיני והמרד 2022–2026

ב-13 בספטמבר 2022 עצר סיור ההדרכה את מהסה ג'ינא אמיני, אישה כורדית בת 22 שביקרה בטהרן, בשל חיג'אב "לא הולם". היא מתה במעצר ב-16 בספטמבר. תוך שעות נשים בסקז קרעו את צעיפי ראשן בהלווייתה. תוך ימים התפשטה הסיסמה זן, זנדגי, אזאדי — אישה, חיים, חופש ליותר מ-160 ערים. משקיפי האו"ם תיעדו למעלה מ-551 הרוגי מחאה (71 ילדים) ויותר מ-22,000 מעצרים עד פברואר 2023; עד פברואר 2026 מגיעים הסכומים המצטברים ליותר מ-42,000 הרוגים ולמעלה מ-100,000 עצורים (ראו שני לילות). בין ההרוגים נמנים ניקה שקארמי (16), הדיס נג'אפי (בת 22, נורתה שש פעמים), סרינה אסמאעילזאדה (16), כיאן פירפלאק (בן 9), ו ארמיטה גראוונד (בת 16, נהרגה על ידי אוכפי חיג'אב ברכבת התחתית של טהרן).

פסק הדין הבין-לאומי

האו"ם המשלחת העצמאית הבין-לאומית לחקר העובדות בנושא הרפובליקה האסלאמית של איראן קבעה במרץ 2024 כי המדינה ביצעה את פשע נגד האנושות של רדיפה על רקע מגדר, בנוסף לרצח, עינויים, אונס והיעלמות כפויה. מומחי זכויות אדם של האו"ם מסווגים בנפרד את חוק הצניעות והחג'אב 2024 כ"אפרטהייד מגדרי". המנדט של המשלחת חודש ב-2025; מאגר הראיות שלה מונה כעת למעלה מ-38,000 עדויות ופריטים פורנזיים.

נשים בשמותיהן, לא במספרים

לדיכוי הנשים האיראניות יש שמות. להתנגדות יש שמות. מטרת הארכיון הזה היא להשאיר את שתי הרשימות פתוחות. קראו אותן ב" לזכרם, פנים", וב" מצבות זיכרון". כמה מהן מרוכזות להלן כנקודת התחלה — כל שם מקשר לרשומה מפורטת יותר.

• פרוחרו פרסה — שרת הקבינט הראשונה באיראן; הוצאה להורג ב-8 במאי 1980.
• מונה מחמודניזאד — תלמידת בית ספר בהאית בת 17; נתלתה בשיראז, 1983.
• זהרה קזמי — צלמת עיתונות איראנית-קנדית; עונתה למוות בכלא אווין, 2003.
• רייחנה ג'ברי — נתלתה ב-2014 על שהרגה את קצין המודיעין שניסה לאנוס אותה.
• נסרין סתודה — עורכת דין לזכויות אדם; נידונה ל-38 שנות מאסר ו-148 מלקות על שהגנה על לקוחות ממחאות החג'אב.
• נרגס מוחמדי — חתנית פרס נובל לשלום 2023; מרצה מספר עונשי מאסר רצופים בכלא אווין.

שאלות נפוצות

אפליה כחקיקה

התפיסה השגויה הנפוצה ביותר בנוגע לזכויות נשים באיראן היא שהבעיה היא תרבות שמרנית. הבעיה היא חוק. אישה הנכנסת לאולם בית משפט, למשרד דרכונים, לדיון גירושין או לסכסוך משמורת נתקלת בכללים שמתחילים מאי-שוויון ביכולת המשפטית, וכללים אלה נאכפים על ידי מוסדות חמושים.

מחוק לרחוב

אכיפת חוק הלבוש עברה שלושה שלבים. לאורך שנות ה-2000 וה-2010 היא הייתה פיזית ואישית: משטרת המוסר סיורים, אזהרות מילוליות, מעצר במרכזי 'הדרכה'. לאחר ספטמבר 2022 הפכו הסיורים ליקרים מבחינה פוליטית, והאכיפה עברה לטכנולוגיה ומנהל — מצלמות תנועה המתאימות פנים לרישומי רכב, הודעות טקסט אזהרה, הגבלות בנק ורישיון, סגירת עסקים המשרתים לקוחות ללא כיסוי ראש. השלב השלישי, מ-2024 ואילך, הוסיף עונשים סטטוטוריים כבדים יותר תוך הפחתה נומינלית של עימות רחוב. התוצאה היא שאי-ציות הפך להמוני, גלוי ונענש כלכלית ולא פיזית — אך החובה הבסיסית מעולם לא בוטלה.

מאה שנים של התנגדות מאורגנת

• 1979. עשרות אלפי נשים צועדות בטהראן נגד כפיית החיג'אב ביום האישה הבינלאומי, שבועות לאחר המהפכה.
• 2006. קמפיין מיליון החתימות מבקש לבטל חוקים מפלים באמצעות עצומות; המארגנות מועמדות לדין.
• מ-2014 ואילך. קמפיינים מקוונים מתעדים אי-ציות יומיומי; בנות רחוב המהפכה עומדות ללא כיסוי ראש על תיבות חשמל מ-2017 ומקבלות עונשי מאסר.
• 2018-2021. עורכי דין המגינים על נשים ללא כיסוי ראש, ובהם נסרין סתודהה, נכלאים בעצמם לעשרות שנים.
• ספטמבר 2022. מותה של מהסה אמיני במעצר מצית את אישה, חיים, חופש, ההתקוממות הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית הממוקדת במפורש באוטונומיה הגופנית של נשים.
• 2023-2026. אי-ציות המוני נמשך לאורך הריגות ינואר 2026, כאשר נשים בולטות בקרב העצורים, הנידונים והמוצאים להורג.

המחיר, במספרים

נשים ונערות מיוצגות יתר על המידה בקרב הקורבנות המתועדים של ארבע השנים האחרונות ביחס לחלקן בהפגנות הרחוב, משום שהן היו הן סמל התנועה והן היעד של מדיניות הרואה בנראות נשית איום ביטחוני. מאגר הנתונים של הארכיון מאגר הקורבנות מתעד את מקריהן באופן פרטני, ו לזכרם מכיל את השמות. ביניהן נערות בגיל בית ספר — ניקה שקארמי בגיל 16, ועשרות נוספות שתועדו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל ואיראן זכויות אדם — שמותן יוחס על ידי המדינה לנפילות, התאבדויות או מצבים רפואיים קיימים עד שראיות פורנזיות ועדויות סתרו זאת. הגרסאות המתחרות הללו מפורטות טענה אחר טענה ב דף ההשוואה.

שאלות נפוצות

האם החיג'אב הכפוי אכן מעוגן בחוק האיראני?

כן. הוא נאכף מאז 1979 ומעוגן בחוק העונשין, עם חקיקת אכיפה נוספת המרחיבה את העונשים לקנסות, מניעת שירותים ציבוריים, החרמת רכב וזיהוי באמצעות מצלמות. דף חוקי החיג'אב מתאר את ההיסטוריה החקיקתית.

באיזה גיל נערה הופכת אחראית פלילית באיראן?

תשע שנים ירחיות לבנות וחמש עשרה לבנים, אחת הרמות הנמוכות בעולם ונושא לביקורת חוזרת ונשנית של האו"ם, כולל במקרים שבהם נערות עמדו בפני אישומים פליליים חמורים.

האם אישה איראנית יכולה לנסוע או לעבוד ללא רשות?

אישה נשואה זקוקה להסכמת בעלה כדי לקבל דרכון ולנסוע לחו"ל, ובעל רשאי לאסור על אשתו לעבוד במקומות תעסוקה מסוימים. הוראות אלה נותרות בתוקף למרות עשורים של מאבק.

כיצד החוק מתייחס לעדות אישה?

בקטגוריות רבות של תיקים, עדותן של שתי נשים נחשבת שוות ערך לעדות של גבר אחד, ופיצוי על מותה או פציעתה של אישה נקבע היסטורית כמחצית מזה של גבר, עם רפורמות חלקיות במקרים הקשורים לתאונות דרכים.

מה היה תפקידן של נשים בהתקוממויות של 2022 ו-2026?

נשים היו היוזמות והסמל של שתיהן. אישה, חיים, חופש — זן, זנדגי, אזאדי — החל במותה של מהסה אמיני במשמורת משטרת המוסר, ונשים הובילו את ההפגנות, את פעולות גזירת השיער והסרת הכיסוי, וחלק ניכר מהתיעוד, במחיר לא פרופורציונלי של הרוגים, מעצרים ועונשים.

מה הייתה התגובה הבינלאומית?

איראן הוסרה מוועדת האו"ם למעמד האישה בדצמבר 2022, ומועצת זכויות האדם של האו"ם הקימה משלחת חקירה עצמאית שמצאה פשעים נגד האנושות, כולל רדיפה על רקע מגדרי.