מדוע נרדפים בהאים באיראן?

רקע: הבסיס התיאולוגי והמשפטי לרדיפה

רדיפת הבהאים באיראן מושרשת עמוק בפרשנות התיאולוגית של המשטר המוסלמי-שיעי, הרואה בדת הבהאית כפירה וסטייה מהאסלאם. לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, אימץ המשטר חוקה שאינה מכירה בבהאים כמיעוט דתי לגיטימי, בניגוד ליהודים, נוצרים וזורואסטרים. עיקרון זה, המעוגן בחוקה, אפשר למדינה לבנות מערכת משפטית ואדמיניסטרטיבית המפלה באופן שיטתי את הבהאים ומונעת מהם זכויות אזרחיות בסיסיות. התפיסה התיאולוגית המרכזית היא שבהאא-אללה, מייסד הדת הבהאית, טען לנבואה לאחר הנביא מוחמד, דבר הנחשב לכפירה חמורה באסלאם השיעי (Boroumand Center, 2023).

המשטר האיראני הוציא הוראות רשמיות המנחות גופים ממשלתיים ואוניברסיטאות למנוע מבהאים גישה להשכלה ולפרנסה. תזכיר סודי משנת 1991, שנחשף על ידי דו"ח מיוחד של האו"ם ב-1993, חשף תוכנית מדינה מקיפה שנועדה 'לחסום את התפתחותם והתקדמותם של הבהאים'. התוכנית כללה סעיפים כמו 'החרמת רכוש בהאי', 'מניעת השתלבותם של בהאים בתפקידים בעלי השפעה', ו'פיקוח עליהם בקהילה'. מסמך זה שימש כהוכחה חותכת למדיניות מכוונת של דיכוי ולא למקרים בודדים של אפליה (United Nations Special Rapporteur on Human Rights in Iran, 1993).

הרדיפה מתעצמת בשל קשרים היסטוריים ותפיסות קונספירטיביות המופצות על ידי המשטר, הקושרות את הבהאים למעצמות זרות, במיוחד לבריטניה ולישראל. טענות חסרות בסיס אלו משמשות כהצדקה פוליטית לדיכוי, ומציגות את הבהאים כ'איום ביטחוני' על המדינה. האשמות אלו מתפרשות לעיתים קרובות כבגידה, מה שמוביל לעונשים חמורים, כולל הוצאות להורג, כפי שאירע בשנות השמונים המוקדמות. הקשר המוטעה הזה מהווה נדבך מרכזי בפרופגנדה של המשטר נגדם ומצדיק בעיניהם את השלבים הדרקוניים שננקטים (Amnesty International, 2024).

מניעת השכלה: מחסום בפני העתיד

אחד ההיבטים המדכאים ביותר של הרדיפה הבהאית באיראן הוא מניעת הגישה להשכלה גבוהה. מאז המהפכה האסלאמית, אלפי סטודנטים בהאים נדחו או גורשו מאוניברסיטאות ציבוריות ברחבי המדינה אך ורק בגלל אמונתם הדתית. מדיניות זו מעוגנת בהנחיות ממשלתיות מפורשות שאוסרות על רישום בהאים לאוניברסיטאות, כחלק מהמדיניות הכוללת לדכא את הקהילה ולמנוע את התקדמותה החברתית והכלכלית. סעיף 1 של הצו של המועצה העליונה למהפכה התרבותית משנת 1991 קובע במפורש כי 'יש למנוע מבהאים להיכנס לאוניברסיטאות' (Human Rights Watch, 2007).

כדי להתמודד עם האיסור הזה, הקימו הבהאים באיראן את 'המכון הבהאי להשכלה גבוהה' (BIHE) בשנת 1987, מוסד אקדמי לא רשמי המנוהל בהתנדבות. המכון מספק השכלה ברמה אקדמית בבית, באמצעות מורים בהאים ובאמצעות קורסים מקוונים. למרות שה-BIHE אינו מוכר רשמית על ידי ממשלת איראן, בוגריו התקבלו ללימודי תארים מתקדמים באוניברסיטאות יוקרתיות ברחבי העולם, כולל בארצות הברית ובאירופה. אולם, הרשויות האיראניות פשטו שוב ושוב על בתי תלמידים ומורים של ה-BIHE, החרימו ציוד ועצרו אנשי סגל וסטודנטים, בניסיון לדכא את המוסד (Iran Human Rights, 2023).

מקרי הדחייה של סטודנטים בהאים מכל המוסדות להשכלה גבוהה באיראן מתועדים היטב על ידי ארגוני זכויות אדם. בכל שנה, לאחר תוצאות בחינות הכניסה לאוניברסיטאות, מדווחים עשרות ואף מאות סטודנטים בהאים כי סורבו לקבלה או כי הופסקו לימודיהם לאחר שהתגלתה דתם. דוחות של אמנסטי אינטרנשיונל ואיראן הומן רייטס מתעדים מקרים בהם סטודנטים נאלצים לעזוב את לימודיהם באמצע התואר, לעיתים סמוך לסיומם, רק בגלל שהרשויות גילו את השתייכותם הבהאית. מדיניות זו פוגעת באופן אנוש בעתידם של אלפי צעירים בהאים (Amnesty International, 2024).

החרמת רכוש ודיכוי כלכלי

החרמת רכוש בהאי היא טקטיקה מרכזית בדיכוי הכלכלי של הקהילה. מאז 1979, אלפי נכסים בהאים, כולל בתי מגורים, חנויות, אדמות חקלאיות ואף בתי קברות בהאים, הוחרמו על ידי המדינה. ההחרמות מתבצעות לעיתים קרובות ללא פיצוי הולם, תוך הסתמכות על חוקים המאפשרים לממשלה להחרים נכסים של 'קבוצות אסורות' או 'אויבי המהפכה'. בתי קברות, הנחשבים למקומות קדושים עבור בהאים, נהרסו פעמים רבות, כפי שאירע לבית הקברות הבהאי העתיק בשיראז בשנת 2014, שפונה על ידי הרשויות (Baha'i International Community, 2014).

הדיכוי הכלכלי אינו מוגבל רק להחרמת רכוש. בהאים רבים פוטרו מעבודתם במגזר הציבורי, סורבו לרישיונות עסק או נאלצו לסגור את עסקיהם הפרטיים. פקידי ממשלה הוציאו הנחיות שאסרו על בהאים לעבוד במשרות מסוימות או לקבל הלוואות בנקאיות. מטרת מדיניות זו היא להביא לשוליים את הקהילה הבהאית ולהקשות עליה להתקיים מבחינה כלכלית. לדוגמה, במחוזות רבים, בהאים אינם מורשים לפתוח עסקים חדשים או לחדש רישיונות עסק קיימים, מה שדוחק אותם לעוני ולחוסר כלכלי (Human Rights Watch, 2023).

מקרי החרמת רכוש ממשיכים להתקיים באופן שוטף. באוגוסט 2022, הרשויות האיראניות הרסו בתים והחרימו אדמות של עשרות משפחות בהאיות בכפר רושנקוה (Roshankouh) שבמחוז מאזנדראן. האירוע, שתועד על ידי סוכנויות חדשות וארגוני זכויות אדם, כלל שימוש בכוחות ביטחון גדולים ובציוד הנדסי כבד להריסת בתים, תוך גירוש התושבים מבתיהם. הרשויות טענו כי הבתים נבנו באופן בלתי חוקי, אך הקהילה הבהאית הבינלאומית טענה שמדובר בתירוץ להמשך הדיכוי והאפליה הדתית (BBC Persian, 2022).

מעבר להחרמות, סגירת בתי עסק בהאים הפכה לתופעה נפוצה. הרשויות סוגרות חנויות ועסקים בבעלות בהאית בתירוצים שונים, לעיתים קרובות בטענה להפרות של חוקי העסק או פעילות בלתי חוקית. התירוץ הנפוץ ביותר הוא סגירת העסק בשל חגי הבהאים, שהרשויות אינן מכירות בהם כימי חופש דתיים. סגירות אלו גורמות נזק כלכלי עצום לבעלי העסקים הבהאים ומהוות כלי נוסף בדיכוי הקהילה כולה (IranWire, 2023).

החרמת רכוש בהאי ודיכוי כלכלי הם אסטרטגיות מכוונות של המשטר האיראני לדכא קהילה שלמה.

מנהיגות היאראן: המעצרים וההשפעה

ה'יאראן' (ה'חברים' בפרסית) הייתה קבוצת הנהגה אדמיניסטרטיבית בלתי רשמית בת שבעה חברים ששימשה כמתאמת לענייני הקהילה הבהאית באיראן לאחר שהמוסדות הבהאים הרשמיים הוצאו מחוץ לחוק ב-1983. מאחר שהמוסד העולמי, בית הצדק העולמי, הורה לבהאים שלא לבחור הנהגה חדשה תחת המשטר המדכא, מילאה היאראן תפקיד קריטי בהכוונת הקהילה ובמתן מענה לצרכיה החיוניים. חבריה ייצגו את כלל הקהילה והיו נקודת הקשר העיקרית עם בית הצדק העולמי (Baha'i International Community, 2022).

ב-14 במאי 2008, שבעת חברי היאראן נעצרו בפשיטות מתואמות על בתיהם. הם הוחזקו במשך חודשים בכלא אווין, כלא גוהארדשת ובתי כלא אחרים, ללא משפט הוגן. הם הואשמו בריגול לטובת ישראל, פגיעה בביטחון המדינה, תעמולה נגד המשטר ו'הפצת שחיתות על פני האדמה' (Mofsed-e-filarz). בשנת 2010, נידונו כל שבעת החברים לעונשי מאסר של עשרים שנה כל אחד, לאחר משפט קצר וסודי שהופר בו הסדר הדין התקין. עונש זה היה אחד מהחמורים ביותר שהוטלו על אסירי מצפון באיראן באותה עת, והוא נתפס כניסיון לדכא את הנהגת הקהילה הבהאית כולה (Amnesty International, 2010).

מעצר היאראן עורר גינוי בינלאומי נרחב מצד ארגוני זכויות אדם, ממשלות ומנהיגים דתיים ברחבי העולם. קמפיינים בינלאומיים קראו לשחרורם המיידי ולסיום רדיפת הבהאים באיראן. למרות הלחץ, שבעת החברים השלימו את מלוא עונשי המאסר הארוכים שלהם, כאשר האחרון בהם שוחרר ב-2018. עם זאת, הרדיפה נמשכה, ובשנים שלאחר מכן נעצרו שוב פעילים בהאים, כולל חלק מחברי היאראן המקוריים או בני משפחותיהם. באוגוסט 2022, שלושה מחברי היאראן לשעבר, פריבה כמאלבאדי, מהווש סאבת ופארידאון וחדאת, נעצרו שוב, תוך חידוש מסע הדיכוי (Iran Human Rights, 2022).

המעצרים וההאשמות נגד חברי היאראן מדגימים את האופן שבו המשטר האיראני משתמש במערכת המשפט ככלי לדיכוי. ההאשמות נגדם היו חסרות בסיס עובדתי, וארגוני זכויות אדם קבעו שהן נובעות אך ורק מאמונתם הדתית ומפעילותם השלווה למען קהילתם. מעצרים אלו ממחישים את מדיניות הממשלה להטיל אימה על הקהילה הבהאית, לפרק את המבנה הארגוני שלה ולמנוע כל צורה של מנהיגות או התאגדות בקרבה. גם לאחר שחרורם, חברי היאראן ממשיכים להיות תחת פיקוח ומגבלות קשות (Boroumand Center, 2023).

מספרים ועובדות: ממדים של רדיפה

מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, אלפי בהאים נעצרו ונידונו למאסר, ועשרות הוצאו להורג. בין השנים 1979 ל-1988 לבדן, לפחות 200 בהאים הוצאו להורג, כולל נשים וצעירים, על רקע אמונתם הדתית. מספרים אלו מתועדים על ידי ארגוני זכויות אדם ומהווים הוכחה למימדי הרצח השיטתי שאורגן על ידי המשטר. הוצאות להורג אלו כללו מנהיגים רוחניים, חברי הנהגה ופעילים קהילתיים, במטרה לערוף את ראש הקהילה הבהאית באיראן (Baha'i International Community, 2011).

המעצרים והכליאות נמשכים עד היום. על פי דו"חות של איראן הומן רייטס ואמנסטי אינטרנשיונל, מאות בהאים נעצרים מדי שנה ונכלאים בגין האשמות שווא הקשורות לביטחון לאומי או לפעילות נגד המשטר. ב-2023 לבדה, תועדו עשרות מקרים של מעצרים, גזרי דין והחרמות רכוש של בהאים ברחבי איראן, כולל פעילים קהילתיים ואזרחים מן השורה. לעיתים קרובות, גזרי הדין כוללים קנסות כבדים, עונשי מאסר ארוכים והגבלות על חופש התנועה או על עיסוקים מקצועיים (Iran Human Rights, 2023).

הרדיפה כוללת גם פגיעה שיטתית בזכויות קבורה. בהאים מנועים פעמים רבות לקבור את מתיהם בבתי קברות משלהם, ובתי הקברות הבהאים הקיימים נתונים להרס וחפירות. הרשויות כופות לעיתים קרובות על משפחות בהאיות לקבור את מתיהם בבתי קברות מוסלמים, תוך סירוב לאפשר טקסים דתיים בהאים. מקרה מפורסם הוא בית הקברות הבהאי בטהראן (גלסטאן-י ג'אויד) שהפך לאתר בנייה, בניגוד לרצון הקהילה הבהאית ועל אף גינויים בינלאומיים (BBC Persian, 2018).

נתונים מפורטים על מעצרים והוצאות להורג: בין השנים 1979 ל-1988, מספר הבהאים שהוצאו להורג עמד על 200. מ-1988 ועד היום, אין נתונים מדויקים על הוצאות להורג ישירות, אך אלפים נכלאו. בספטמבר 2023, דווח כי כ-150 בהאים הוחזקו במעצר או בכלא, ועשרות נוספים ממתינים למשפט. הרדיפה מתבצעת באופן סמוי יותר אך יעיל, דרך דיכוי כלכלי וחברתי, מניעת השכלה ורדיפה פסיכולוגית, שנועדה 'להרוג' את הקהילה מבלי להרוג את חבריה בגלוי (Boroumand Center, 2023).

העתיד: קריאה לסיום הרדיפה

הקהילה הבהאית באיראן ממשיכה לעמוד איתנה מול עשרות שנים של דיכוי שיטתי. למרות הרדיפה, הקהילה שומרת על עקרונותיה של אחדות, שלום ושירות לאנושות, וממשיכה לתרום לחברה האיראנית בדרכים שונות. הקריאות הבינלאומיות לסיום הרדיפה מתגברות, כאשר ארגונים בינלאומיים וממשלות דורשים מאיראן לכבד את התחייבויותיה על פי אמנות זכויות האדם הבינלאומיות שהיא עצמה חתומה עליהן, כולל הזכות לחופש דת ואמונה. הפסקת רדיפת הבהאים תהיה צעד מכריע לקראת כינון חברה מכילה וצודקת יותר באיראן (Baha'i International Community, 2024).

בעתיד הנראה לעין, הקהילה הבהאית הבינלאומית, יחד עם ארגוני זכויות אדם, תמשיך להעלות את המודעות לרדיפה וללחוץ על ממשלת איראן לשנות את מדיניותה. הדרישה המרכזית היא להכיר בבהאים כמיעוט דתי לגיטימי, להחזיר להם את זכויותיהם האזרחיות המלאות, ולהפסיק את כל צורות האפליה. רק הכרה מלאה ושילובם בחברה האיראנית יוכלו להביא לסיום אמיתי של הסבל. הדיפלומטיה הבינלאומית והלחץ הציבורי הם הכלים העיקריים להשגת שינוי זה, והמאמצים בכיוון זה רק יתעצמו בשנים הקרובות (Amnesty International, 2024).